"הוא תמיד אתך, לאן שאתה הולך"האדון הביט בה לא מאמין."די עם השטויות""הוא אתך בים, בבילויים, עם המשפחה, למקומות שלי אינך מרשה לגשת לו יש גישה מלאה" המשיכה.
"אין לי שליטה על זה קטנה, תהי רצינית" הוא הביט בה משועשע.
" אני מקנאה בו, הגעתי לרמה של טירוף, אני כה משועבדת לך שהפכתי מטורפת שאני מקנאה בו, גם אני כמותו רוצה להיות אתך תמיד, למה אני לא יכולה?"
"כי ככה קטנה, ככה הכרנו ואלו התנאים, אי אפשר אחרת" והאדון התחיל לכעוס שלעזאזל יש לו שליטה על הכל בקשר שלו איתה, על הכל.היא כחומר ביד היוצר בידיו, ממושמעת וצייתנית, תמיד מוכנה לכל ולא מתלוננת, נעימה וזורמת.אבל לעזאזל לאיש אין שליטה על זה. מאיפה היא הביאה את זה? האם באמת היא הגיעה לרמה כזו של השתעבדות שהיא מבטלת את עצמה, שהיא מוכנה להפוך את עצמה ולהיות כזו?
"אבל קטנה לך יש יתרון עליו," ניסה לנסוך בה מעט בטחון.
"כשאנחנו לבד בחדר מכבים את האור זה רק שנינו, זה רק את ואני, שם אני כולי שלך".היא חייכה מעט.
"ואז אתה מדליק את האור והוא מיד מתייצב ללוות אותך לדרכך". חיוכה נמוג.
"אני לא מאמין קטנה, את לא באמת מקנאה בצל שלי"
"אתה לא רואה אדון יקר שלי שמזמן הפכתי לכזו? רק שלי בניגוד לצילך האמיתי אין את הרשות ללוות אותך לכל מקום."הוא התבונן בה וראה שהיא באמת הצל של עצמה, עיגולים תחת עיניה, וכולה הערצה כלפיו.הוא כעס על עצמו שמרוב שהיה שקוע בעצמו שכח לטפל ולטפח את הקטנה שלו עד שמרוב רצונה להפוך לצלו הפכה לצלה.
רוצה להיות הצל שלך.