Annabelle Log

Geshem Black -
"הנס", גרטל לחשה לו בדרכם חזרה מבית החולים לחולי נפש, ארקהאם, לפני שכל ההתפתחות האימתנית התרחשה. "אם אני אשתנה, אם תהיה לי עוד אפיזודה פסיכוטית והפעם אגמור כקטטונית, אכנס לקומה ללא כל עתיד לחזור לשגרה היומית, הנס, האם עדיין תזכור אותי? האם עדיין תביט בי באותה הצורה כפי שאתה מביט בי עכשיו? האם עדיין יישאר רסיס של זיכרון בתוכך ממני? עדיין תאהב אותי? לפחות מעט?". הנס חיבק אותה חזק ולא השיב. הם ישבו בכרכרה בדרכם על דרך החתחתים; קרן אור של שקיעה פילחה את האווירה החשוכה והאפלולית שהקיפה אותם רועדים מחיכוך הגלגלים במרצפות המשוננות, מתעלמים מפרסות הסוסים המעצבות את צורתן על האדמה הבוצית. גרטל השעינה את ראשה על כתפו לכמה רגעים ויכולתי לראות כיצד שריריה נרפים, נשימתה הופכת לרגועה ושלווה יותר. ראיתי כיצד הוא העביר אצבע מלטפת על לחיה ומתוך נמנומה עלה חיוך מתוק. ואז הוא שקע במושבו, הבעת פניו מתעגממת ומתנתקת מן המציאות הקשה מנשוא. אהבתו המיוסרת אליה קודחת חורים באוויר עוכר השלווה שהנשים את חייהם.