הוא חושב על זה כבר הרבה זמן, אבל גם הרבה זמן עבר מאז שהוא ניסה..
הוא יודע שזה קשה, הוא מבין שזה חלק מהחיים.
הוא עוזר אומץ ומחליט ללכת על זה, הוא נבוך מאוד ולא באמת יודע מה לכתוב, מה להגיד, איך לגשת...
הוא חשב על זה הרבה זמן..
הוא ניסה. ניסה להיות שנון, להיות מצחיק, אולי לעורר תגובה...
הוא עוזר אומץ ומחליט ללכת על זה!
אז הוא כותב.. ומוחק... וכותב... ומוחק... ובסוף? יוצא לו משהו טיפה מוזר.. הוא לא שלם איתו אבל מבין שככה זה..
ואז?
הוא שולח....
והתגובה?
היא לא מאחרת לבוא.
"העתק הדבק"
הוא לא מיוחד, הוא לא שונה, הוא לא שנון, הוא לא מצחיק...
"העתק הדבק"
הוא מכאני, הוא רובוטי, הוא חסר...
"העתק הדבק"
הוא פגוע, הוא עצוב, הוא מושפל...
הוא לא חשב שהאגו כלכך ייפגע...
הוא לא חשב שהדחייה תהיה כלכך קשה...
הוא נפתח אל העולם, אבל העולם מהיר לשפוט אותו.
הוא חשב שאם הוא יראה צדדים יותר פתוחים, יותר חשופים.. אז העולם יקבל אותו כמו שהוא...
אבל הוא תמים, הוא בוטח מידי, הוא ילד, הוא פשוט.
אבל הוא ילמד, הוא יתקשח, הוא יתגבר.
הוא ימשיך להיות עצמו, אבל קצת יותר חזק בכל יום.