Felicity

עוברת תקופה קשה. היה לי דווקא יום סבבה, אבל בסופו קרה משהו שממש עצבן אותי. ואני רגישה. באתי הביתה וכשראיתי את בעלי התחלתי לספר לו ולבכות.

בוכה. בוכה. בוכה. לא נושמת מרוב בכי. והוא מחבק אותי. חיבוק חם ועוטף. חיבוק חזק. ואומר לי שיהיה בסדר. 

וכואב. כי כל מה שאני רוצה זה שיוריד אותי על הברכיים שלו, יתן לי ספאנקינג, ויגיד לי שאני חזקה. שאני יכולה. שאני מדהימה. ושיזיין לי אחר כך את הצורה. 

כואב. 

מישהו שאל אותי פעם " מי מנצח בקרב- השכל שלך או הכוס"?

עניתי לו שזה תלוי בקרב 😜

אבל ברצינות...עם כמה שאני אוהבת את הכוס, לצערי הכוס שלי רגילה לתקופות יובש. אבל השכל? כל יום מחרפנן אותי, אין מנוס ממנו. והשכל קשור ללב...והלב? הלב תמיד מנצחת. אז סליחה מראש לוגינה המדהימה שלי, שתצטרך לחיות בקרב תמידי עם השכל שלי. 

אולי יום אחד הם יהיו על אותו דף...

He grabs my leash and pulls me to a third room. There, hanging from the ceiling is a wooden bar with cuffs at each end, and a bar on the floor with foot cuffs. I say "no" instinctively, I am scared. "What did you just say??"

"Nothing Sir."

"I guess I have to gag you whore, because you obviously forgot your manners at home. You don't speak unless spoken to."

He grabs a ball gag and shoves it in my mouth. I start to panic. He places my hands and feet in the cuffs. Then he takes lipstick and writes on my body as he talks to the others.

"Do you see this fucking whore? This cum slut? Look at her. Remember her. You are all going to fuck her, even if it means we are here for 8 hours. She is going to feel every single one of your cocks inside her holes. This pain slut is here to please us, so feel free to do to her as you please."

There is a mirror across from me, and I see he wrote "Whore, cum slut, pain slut, slave, toilet" and above my pussy he wrote "fuck me" with an arrow pointing down.

Then he put nipple clamps on my nipples, and got the whip. "I'm going to make you wish you never showed up for this. Your body is going to be sore and red for weeks. You won't be able to sit down from the pain"

He starts whipping my ass. Gently at first. But then he does it harder. I can't breathe. It hurts so much. He doesn't care. None of them care. They just stand there looking at me, playing with their cocks. I scream in agony as I feel the whip ripping my skin. He tells me to count to ten. When I get to 6, I can't hold it anymore, I burst out crying and scream. He comes to face me and cradles my cheek in his hand.

"You can do this. I know you can. 4 more and I will stop." He kisses me hard. I'm shaking from the pain and from crying so hard. I think I must have passed out after that because I don't remember getting to ten.

He said: "I'm sorry, there's no heartbeat."

As I lied there in disbelief

It struck like lightning on a tree

I guess you weren't meant to be
 

I asked "What now? What do I do?"

He told me the options, I could choose

I picked the least invasive one

And left his office feeling stunned
 

I went to the bathroom, and then it hit

I tried my best not to throw a fit

But the anger, helplessness, and grief

Stole my composure, like a thief
 

I cried, and cried, and cried some more

Wanting to lie down on the floor

To sing and tell you one last time

How blessed I was that you were mine
 

And you, so tiny, could not even hear

And yet I spoke to you, my dear

I told you how much I loved you

And all about your sister too
 

I sadly had to let you go,

Through a painful process, that was too slow

And the guilt started to set in

Which I fought extremely hard to win
 

I know you're gone, I said goodbye

But the pain still burns deep inside

You'll always be a part of me,

My heart, my soul, my sweet baby

(Disclaimer: אנגלית השפת אם שלי, אז מתנצלת מראש אם יש שגיאות או מילים לא במקום. מוזר לי לכתוב בעברית.)

כל פעם שהייתי לידך, היו לי פרפרים בבטן. הרגשתי כמו תיכוניסטית שיש לה קראש על בחורה בכיתה. העיניים הכחולות שלך, השפתיים, השיער החום הבהיר, הנשמה שלך. לא יודעת להסביר למה, פשוט ריגשת אותי. קיוויתי שלא שמת לב שלפעמים שדיברת איתי, הייתי מסמיקה. דאגתי מה יחשבו, דמיינתי איך זה קשר עם אישה.

ואז יום אחד הזמנת אותי לקפה. החלפתי שמלה 10 פעמים, שמתי בושם, התאפרתי. ותוך כדי המחשבות רצות: "את ממש סתומה, היא בטח בכלל סטרייט ויש לה חבר. ומה נראה לך? שתתחילי איתה? מצחיק מאוד...את כל כך עלובה." טוב...בסדר. אנחנו יוצאות כידידות ולא יותר. ניסיתי להתעלם מהרגשות האמיתיות שלי. 

נפגשנו בבית קפה. התחבקנו וישבנו אחת מול השנייה. הזמנו אוכל והתחלנו לדבר...על החיים, על העבודה, על התחביבים. הרגשתי כל כך בנח. מידי פעם חייכת והעיניים שלך נצנצו. אני נמסתי. ושוב הקלטת השלילית עבר בראש: "היא לא כמוך. תשכחי מזה. אל תעשי משהו שתתחרטי עליו." ועדיין...היה לך השפעה עליי שלא יכולתי להתעלם ממנה. הרגשתי רוגע ושלווה איתך. לא רציתי שהפגישה תסתיים.

סיימנו עם האוכל והזמנו קינוח. אני הזמנתי שוקו עם קצפת ועוגת שוקולד חמה, ואת הזמנת הפוך ואמרת שתיקחי כמה ביסים מהעוגה שלי, שאת שבעה ולא בא לך קינוח שלם. התחלתי לשתות, ופתאום את מושיטה את היד שלך לעברי ואומרת "יש לך שם משהו" עם החיוך הממיס שלך. מסתבר שקצת קצפה נשארה על השפה שלי.  הסמקתי ואמרתי תודה. לא יכולתי להסתכל עליך. הייתי נבוכה. העיניים שלי ירדו למטה לשנייה. פחדתי שתראי לתוכי....שהעיניים שלי יגלו לך את המחשבות שלי. פתאום הרגשתי את היד שלך על הלחי שלי. הרמת את הפנים שלי ואמרת "הכל בסדר. תסתכלי עליי." עם האגודל שלך ליטפת לי את הלחי, ואז לקחת לי את היד. צמרמורת עברה בעמוד שדרה שלי. החזקת לי את היד ושאלת אם נבקש חשבון. אמרתי שכן.

שילמנו ויצאנו מהמסעדה. הלכנו אחת ליד השנייה. מערבולת היה לי בתוך הראש. לא ידעתי מה להגיד. לא ידעתי מה לעשות. הרגשתי כמו ילדה קטנה. כנראה שהרגשת אותי, כי פתאום צחקת ולקחת לי את היד "בואי"!...רצנו קצת עד שהגענו לסמטה אפלה. השענת אותי על הקיר. עדיין צחקתי מהריצה. "את יודעת שאני חשבתי על הרגע הזה מאז שנפגשנו?" אמרת לי. "מה"? הייתי בשוק. לפני שיכולתי להגיד עוד מילה, שמת את האצבע על הפה שלי, אמרת "ששששש...." 

ואז הפאקינג שעון מעורר התחיל לצפצף! 😭

שיר ענק ❤️

יושבת לי במשרד, ולא רוצה להיות פה. אם יכולתי, הייתי נוסעת לים, במקום שאין אנשים.  נכנסת למים הקפואים, ופשוט צורחת. רוצה לצרוח עד שאין לי קול. לבכות עד שאין לי דמעות. בינתיים רק המוזיקה מצילה אותי.