|
|
|
פגועה. כועסת. רוצה לצרוח. פתטית. סתומה. טיפשה. שמנה. מכוערת. פסיכית.
חיפשתי שיר שיעביר את ההרגשה הזאת....ואיכשהו מצאתי את הקסם הזה שכל כך אהבתי מזמן.
אז ראיתי. חייכתי. הכעס בבטן ירד קצת, ואז בכיתי. סרטון מרגש. אם רק יותר אנשים היו ככה בעולם הזה, אולי העולם לא היה כל כך מכוער.
Don't look me in the eyes.
I don't want you to see,
the shame, disgust, and ugliness,
That is a part of me.
Don't look into my soul.
I don't want you to know,
my deepest, darkest secrets
that I'm afraid to show.
Don't peel away my layers,
I don't want to be seen.
Leave them be, they're protecting me,
giving me the illusion that I'm clean.
Don't dare break down my walls.
I spent decades building them.
They've been invaded and broken-
some still on the mend.
Just leave me alone.
Please go away.
No, wait! come back!!!
Please stay. 🥺
אני אף פעם לא אבין מה גורם לגבר לחשוב שזה בסדר לשלוח דיק פיק. אז זהו, שזה ממש לא. במיוחד אחרי שאמרתי שאני לא מעוניינת!!! פתאום יש לי זין בפנים. 🙄
?What the actual fuck
לא רוצה לראות את הזין שלך. ואם ארצה לראות זין, לא חסר פורנו בעולם.
זה כמו גברים שנוסעים באוטו עם חלונות פתוחים ומוזיקה רועשת...וזורקים הערות לבנות.
נראה לכם שנשים חושבות שזה סקסי?
יכול להיות שאני טועה, אבל אני דיי בטוחה שאין אישה ביקום שחושבת שזה סקסי. 🤮
אתמול הרגשתי מעולה. יצאתי לסידורים. כיבסתי בגדים. התאמנתי. ראיתי פרק מסדרה שאני אוהבת בערב. ממש הרגשתי טוב. הרגשתי אופטימית. ניסיתי להעריך את הדברים הטובים בחיי.
נודע לי בערב שאמא שלי סיפרה לאבא שלי משהו שאמרתי לה על בעלי. ובשיחה איתה אני אמרתי במפורש לא לשתף את מה שאני מספרת לה.
וזה כל מה שהיה צריך כדי לכבות לי את האור. ישנתי טוב, אבל הבוקר קמתי בתחושת ריקנות, ונזרקתי שוב לבור שחור. יושבת בעבודה ונושכת את השפה שלי לא לבכות.
נמאס לי. נמאס לי להרגיש. נמאס לי מהמחשבות. נמאס לי להרגיש שלא משנה כמה אני משתדלת, אני תמיד אסבול. פשוט נמאס.
ואי אפשר לברוח. אני כל כך רוצה לברוח. להיעלם. לישון לשבוע. פשוט לצאת מהראש שלי. אוף. חרא של בוקר.
מדמעות.
מנסה לא להתפרק בעבודה. מרגישה את עצמי עוצרת את הדמעות, ושעוד שנייה אני אתפרץ בבכי.
הלוואי שמישהו היה יכול להפנט אותי ואז לשאול אותי מה אני רוצה. מה אני באמת רוצה.
כי בחיי שאין לי מושג. או שאני פשוט ב-denial, ולא מסוגלת לקבל את זה שזה נגמר.
אז היום היה יום הנישואין שלנו.
מה הוא עשה?
כלום. שום דבר. נאדה.
ולמרות התסכול והכעס שלי עליו, אני כן השקעתי.
הוא אמר לי יום נישואין שמח.
אה, ונישק אותי ל-10 שניות יותר ממה שהוא מנשק בדרך כלל.
Happy Anniversary to Me 🥺
"אני שבעה." אמרה לי בתי בת ה-5 אתמול בארוחת ערב.
"את בטוחה? אולי תאכלי עוד קצת. בקושי אכלת."
"לא. אני שבעה."
ואז היא קמה ב-2:00 בבוקר. אחרי שעה שניסיתי להרדים אותה, היא אמרה שהיא ממש רעבה וכואבת לה הבטן. יופי. אז צדקתי. נתתי לה בייגלה. רק שתחזור לישון כבר.
אבל אז לקח עוד שעה עד שהיא נרדמה.
ועכשיו היא עדיין ישנה ובא לי לבכות מרוב עייפות. 🤦🏻♀️
אני כל כך מזדהה איתה. כואב הלב. 💔
אז קבעו הפסקת אש. והלימודים ועבודה חוזרים מחר כרגיל. יש משהו שאני מפספסת? רק לי נראה הזוי שסומכים על בן אדם שרוצה להשמיד אותנו? איך סומכים על המילה שלו?
לא שאני לא רוצה לחזור לשגרה. כולנו רוצים. אבל זה מרגיש כל כך פתאומי. מנסה להירדם כבר שעתיים וכולי חרדות ועצבים.
אוף.
אני מתחילה עוד שבועיים טיפול זוגי.
שנים שאני מתחננת מבעלי שיעשה שינוי. בוכה אליו. מבקשת שיעשה משהו.
ורק עכשיו, שאני פתחתי את הנישואים, ואיימתי בגירושים....עכשיו פתאום הוא מנסה.
וזה קשה. לולא הילדה שלי, הייתי מתגרשת כבר.
ואני כבר מרגישה כל כך דחויה על ידיו, וכל כך חסר לי דברים מסויימים, שכבר לא בא לי לנסות.
אני מרגישה שאני גרה עם שותף.
פשוט מצב חרא.
וכן, אני יודעת שזה לא ה-attitude הנכון להתחיל טיפול זוגי.
אבל מבחינתי- אני מוכנה להתגרש, אבל רוצה לדעת שעשיתי הכל כדי לנסות להציל את הנישואים.
ובבקשה- תחסכו ממני את השיפוטיות ("להיות פה בכלוב לא יעזור לנישואים שלך" וכו' וכו'....)
פשוט מתוסכלת. עצובה. ושונאת שאני במצב הזה. סתם מוציאה פה עצבים.
