Felicity

ראיתי את זה במקרה בפייסבוק. וואו. כמה כאב. וכמה בכי. 😢

"The way a dad loves his daughter matters more than most people realize.
It’s not just about being there. It’s about how he shows up.
How he speaks to her. How he protects her. How he makes her feel.

Because one day she’s going to look back and realize, that the first man who ever loved her, either made her feel like she was enough
or made her question if she ever would be.

Her sense of worth. Her boundaries. The kind of love she accepts.
It all starts with him.
So no, it’s not just a dad."

תפסיקו לבקש שאנשים יקנו לכם מנוי. 

שולטים, שולטות, נשלטים, נשלטות....לא משנה. 

זה 36 שקל לחודש או פחות. 

זה מוציא אתכם קמצנים/קמצניות. 

אני פשוט לא מצליחה להבין את זה. 

אני מנסה לא לשפוט, כי באמת לא קל בימינו מבחינה כלכלית. אבל 36 שקל??? תקנו קפה ומאפה אחד פחות בחודש, ויהיה לכם את הכסף. 

Thanks for coming to my TED talk

מועדים לשמחה! 🌸

שבאים לעבודה חולים. ומשתעלים בלי הפסק, ובלי לכסות את הפה! 😠

It was just a dream. 🥺

....When you're gone, all the colors fade 💔

I miss being your Juliet.

Laying my head upon your chest.

Falling asleep (while you stroke my hair),

easily, without a care.

Talking to you, for hours on end.

The butterflies of a first boyfriend.

Getting lost in your eyes, as you caress my face, & then melting in your sweet embrace.

The first night on the Kibbutz, where our souls intertwined,

We talked, laughed, and snuck around till sunrise.  

I was walking on clouds for the rest of the day, 

blushing every time I saw you, wanting you to take me away. 

We fought to be with each other, which wasn't easy. 

But when we were finally together, you gave up on me. 

You would always say I was your Juliet.

You were my Montague, I was your Capulet.

But once the chase was over, and we could finally rest,

You decided that breaking my heart would be best. 

And yet, I'll always remember you, as you were my first-

My first love.

My first kiss.

My first feeling of bliss. 

Thank you for making me feel so alive,

at a time when I felt dead inside. 

"I can buy myself flowers

Write my name in the sand

Talk to myself for hours

Say things you don't understand

I can take myself dancing

And I can hold my own hand

Yeah, I can love me better than you can."

נמאס לי להיות אחראית. 

נמאס לי לעבוד כל הזמן, ושאין יותר זמן לעצמי או למשפחה.

נמאס לי שהמחירים של הכל עולים ועולים, והמשכורות נשארות אותו דבר. 

נמאס לי שבעלי לא רומנטי.

נמאס שהוא לא נוגע בי.

לא קונה לי פרחים. 

לא מחמיא לי.

נמאס שאני יכולה להיות במצב רוח מעולה, ושיחה אחד מאבא שלי יכול להרוס את זה. 

נמאס שהמח שלי לא נח, אני פשוט רוצה שיסתום כבר. אפילו עכשיו, שאני כותבת את המילים האלה.....חושבת לעצמי איזה אנוכית אני- איך אני יכולה להתלונן עם המצב בארץ ובעולם? עם החטופים? 🥺

אבל פשוט בא לי לבכות. כי נמאס.