אני עוברת תקופה קשה (story of my life), והבוקר החלטתי שבמקום לחזור למיטה, שאני אלך לקניון לחפש שמלה.
זה אולי לא נשמע כזה ביג דיל, אבל אני שונאת ללכת למקומות לבד, ואני שונאת שופינג כי אני אף פעם לא מוצאת בגדים שמתאימים לי.
כל פעם שניסיתי בחודשים האחרונים, חזרתי בלי כלום לעצמי. וזה תמיד מייאש ומדכא מחדש.
וכל פעם אני מבטיחה לעצמי שאני הולכת לעבוד על עצמי ושאחזור לחנות שראיתי משהו שאהבתי, כדי לקנות. זה כמובן לא קורה אף פעם.
הבוקר כמעט התייאשתי שוב. מדדתי כל מיני בגדים, כל מיני מידות, ושום דבר לא נראה טוב. נכנסתי לחנות אופטימית עם ראש פתוח ויצאתי כמעט בבכי.
נזכרתי שיש לי זיכוי בחנות קצת יותר יקרה, ולמרות שהייתי בטוחה שלא אמצא כלום, החלטתי להיכנס ולנסות.
ומצאתי שמלה!!! וכמה שאני שונאת את הגוף שלי, היא נראית מעולה עליי. אני מתרגשת כמו ילדה קטנה. אני חושבת אפילו לשים לק.
אני כותבת את הדברים וזה מרגיש לי כל כך מגוחך. אני בת 43. וזה רק שמלה. אבל זה עשה לי את היום, ואני מתרגשת בפעם הראשונה בהרבה מאוד זמן לצאת מהבית מחר. אז זה יותר מ"רק" שמלה.
כיף להתרגש ממשהו.
...It's been a while