לפני 3 ימים. יום שלישי, 12 במאי 2026 בשעה 1:12
יום ראשון- רוצה להתגרש.
יום שני- רוצה להישאר.
יום שלישי- רוצה להתגרש.
יום רביעי- רוצה עוד ילד.
יום חמישי- גירושים.
יום שישי- נישואים.
יום שבת- אהההההההה!!! 😭
לפני שבוע. יום שני, 4 במאי 2026 בשעה 1:10
לפעמים הכאב הנפשי חזק כל כך, שאני מרגישה כמו מתה מהלכת.
אני לא רוצה למות, אבל אני לא רוצה להרגיש.
הייתי שמחה להיות מחוסרת הכרה לחודש.
אבל גם אם כן- שום דבר לא ישתנה. הכל יהיה בדיוק אותו דבר.
ועדיין אצטרך להגיע להחלטה. ועדיין אצטרך להתמודד עם זה.
ואני
לא
רוצה.
🥺
לפני שבועיים. יום רביעי, 29 באפריל 2026 בשעה 5:23
אני לא יכולה לשמוע את השיר הזה בלי לדמוע. ❤️
לפני שבועיים. יום ראשון, 26 באפריל 2026 בשעה 18:06
If you're tired and you know it, clap your hands.
If you're tired and you know it, clap your hands
If you're aching deep inside, and you want to scream and cry,
if you're tired and you know it, clap your hands. 🥺
לפני שבועיים. יום ראשון, 26 באפריל 2026 בשעה 2:33
אני רוצה לשכב על הספה, עם הראש על כרית, על הירכיים שלך. מסתכלת עלייך מלמטה. את מחייכת אליי.
את משחקת לי בשיער, עושה לי נעימי. את פותחת צד אחד של החזייה. השד שלך מלא בחלב. הפטמה שלך זקורה. את לוקחת את היד שלך ומקרבת את הראש שלי לחזה שלך. אני מסמיקה, ומתרגשת מלראות טיפת חלב יוצאת מהפטמה.
אני מתחילה למצוץ. בהתחלה בעדינות. מהססת. לא מאמינה שאני בסיטואציה הזאת. את דוחפת את הראש שלי יותר, ממש מחזיקה אותי שם. אני משתחררת ומתחילה למצוץ יותר חזק. את משחררת טיפה מהראש וממשיכה לשחק לי בשיער. אני כבר טועמת את החלב שלך. וזה מתוק. כמו צוף. אני ממש יונקת. "ילדה טובה" את אומרת לי. אני מסתכלת עלייך שוב והחיוך שלך ממיס אותי.
בינתיים אני מרגישה את הידיים שלו פותחות לי את הרגליים. הוא רואה את הרטיבות שלי, בלי לגעת בכלל. הוא יורד לטעום אותי. לינוק ממני, בזמן שאני יונקת ממך. אני באופוריה. עפה.
את מבקשת ממני להפסיק, ואומרת שהגיע הזמן להחליף לצד השני. אבל לפני זה, את מתכופפת אליי ומנשקת אותי לאט. השפתיים שלך כל כך חמות ונעימות. הנשיקה שלך כל כך עדינה. אני מחליפה לשד השני ומתחילה למצוץ חזק, עד שאני מרגישה את החלב משפריץ לתוך הפה שלי.
הוא פותח לי את הרגליים עוד יותר, וחודר אליי בבת אחת. חזק. קשה. כואב. אני גונחת מהכאב ואז מרגישה את היד שלך מלטפת את הפנים שלי, ואני נרגעת. הוא מזיין אותי חזק. כמה זמן לא הרגשתי ככה! חיה! אני כבר לא יכולה לינוק כי כל הגוף שלי נע אחורה וקדימה. את מתחילה לשחק לי בפטמות. צובטת אותן. מכאיבה להן. וכמה שזה כואב, אני מרגישה הכי נאהבת בעולם.
אני מתחילה לשחק עם הדגדגן שלי, ואת לא מרשה. את מחזיקה לי את 2 הידיים שלא אגע. אבל אני לא יכולה לגמור בלי זה. אני מתחננת אליך שתתני לי, ואת אומרת לי להיות בשקט. את מכניסה את האצבע שלך לפה שלי ואני מוצצת אותה. ואז, עם הרטיבות מהרוק שלי, את מתחילה לשפשף לי את הדגדגן. את רואה שקשה לי. עם כמה שאני נהנית, המחשבות בראש מתחילות לקחת מידי הרבה מקום.
את נותנת לי סטירה. "תשתחררי! ומיד!"
אני מפחדת לשחרר. את מתכופפת אליי שוב ומנשקת אותי בצורה שלא הרגשתי בחיים שלי. אני מתמסרת לנשיקה. אני שמה יד על הלחי שלך ומנשקת אותך בחזרה. וזה קורה. אני מרגישה את זה בא. אני בשוק. אני מתחילה לדבר שטויות. אני לא מאמינה שזה קורה. את שמה יד על הפה שלי "שקט, קטנטונת."
ואני מתפוצצת. גומרת את הגמירה הכי חזקה שהיה לי אי פעם. כולי רועדת. אני מקללת. מודה לאלוקים. ואז שוב מקללת.
שהגוף נרגע, את מכניסה שוב את הפטמה שלך לפה שלי "תאכלי קטנטונת", ואני מתחילה לינוק ממך, שהדמעות זולגות מהעיניים שלי. אני לא רוצה להפסיק. אני לא רוצה לחשוב. אני לא רוצה כלום. רק להיות שלך. לינוק ממך. לכאוב ממך. לגמור ממך. לנצח.
לפני 4 שבועות. יום שישי, 17 באפריל 2026 בשעה 9:28
אני עוברת תקופה קשה (story of my life), והבוקר החלטתי שבמקום לחזור למיטה, שאני אלך לקניון לחפש שמלה.
זה אולי לא נשמע כזה ביג דיל, אבל אני שונאת ללכת למקומות לבד, ואני שונאת שופינג כי אני אף פעם לא מוצאת בגדים שמתאימים לי.
כל פעם שניסיתי בחודשים האחרונים, חזרתי בלי כלום לעצמי. וזה תמיד מייאש ומדכא מחדש.
וכל פעם אני מבטיחה לעצמי שאני הולכת לעבוד על עצמי ושאחזור לחנות שראיתי משהו שאהבתי, כדי לקנות. זה כמובן לא קורה אף פעם.
הבוקר כמעט התייאשתי שוב. מדדתי כל מיני בגדים, כל מיני מידות, ושום דבר לא נראה טוב. נכנסתי לחנות אופטימית עם ראש פתוח ויצאתי כמעט בבכי.
נזכרתי שיש לי זיכוי בחנות קצת יותר יקרה, ולמרות שהייתי בטוחה שלא אמצא כלום, החלטתי להיכנס ולנסות.
ומצאתי שמלה!!! וכמה שאני שונאת את הגוף שלי, היא נראית מעולה עליי. אני מתרגשת כמו ילדה קטנה. אני חושבת אפילו לשים לק.
אני כותבת את הדברים וזה מרגיש לי כל כך מגוחך. אני בת 43. וזה רק שמלה. אבל זה עשה לי את היום, ואני מתרגשת בפעם הראשונה בהרבה מאוד זמן לצאת מהבית מחר. אז זה יותר מ"רק" שמלה.
כיף להתרגש ממשהו.
...It's been a while
לפני 4 שבועות. יום חמישי, 16 באפריל 2026 בשעה 11:08
Touch me
Tease me
Hurt me
Please me
Tie me
Hold me
Kiss me
Mold me
Spank me
Screw me
Love me
Use me
לפני חודש. יום רביעי, 15 באפריל 2026 בשעה 2:33
נכנסתי עכשיו לשירותים בעבודה והייתה מישהי במראה, אני לא מכירה אותה אבל אנחנו עובדות באותו מקום. אמרתי לה "היי, מה שלומך?" והיא לא ענתה. פשוט לא ענתה. אני כל כך שונאת אנשים לפעמים. אנחנו בגן ילדים? מה הקטע של להתעלם לגמרי מבן אדם? שתלך לעזאזל.
לפני חודש. יום רביעי, 15 באפריל 2026 בשעה 1:23
אף פעם לא ייחסתי מידי הרבה תשומת לב לגובה של הגברים שיצאתי איתם. לא היה לי דרישות שיהיה גבוה מידי. ובעלי גבוה ממני ב-10 סנטימטר.
הייתי באוטובוס וישבתי מול בחור צעיר חמוד, חסון, גבוה (אבל ממש!)....הרגליים שלו היו ארוכות וחזקות. לא יכולתי להפסיק להסתכל עליו (שהמבט שלו הייתה הצידה כמובן). רציתי רק לשבת עליו ולהתעטף בכל הגודל הזה. דמיינתי את זה כמו עטלף שעוטף משהו עם הכנפיים שלו.
ועכשיו אני לא מפסיקה לחשוב על זה. כמה בא לי להרגיש קטנה, עטופה, ומוגנת.
קצת מתבאסת שבעלי נמוך מידי לזה.
לפני חודש. יום שלישי, 31 במרץ 2026 בשעה 8:15
מרגישה כמו דקה 3:45 בסרטון הזה.
התחלתי לכתוב פוסט על איך אני מרגישה, ומחקתי הכל. אבל רוצה לצרוח. טובעת.
אין לי בכלל כח להביע את זה במילים.