מילים שמנסות לגעת...בנשמה

כמה פעמים זה קרה גם לכם שהייתה לכם בעייה ונזקקתם לנציג שרות?  שעות על גביי שעות לחכות עם המוסיקה הבלתי נגמרת הזאת עד שאיזה נציג יועיל בטובו לענות. חוצפה.

עכשיו שהכל נקי, גוף, נפש, בית, זה בזמן להתחלות חדשות. 

לכל אחד יש שניי פנים. אלה שכלפיי חוץ ואלה המתחבאים בתוכו, מוסתרים. כל אחד רוצה להראות את פניו בצורה הכי בהירה, מחוייך, שקול וקשוב לעצמו. ואז מגיע הרגע בתוך 4 קירות שהוא מסיר מעצמו את הפנים הכביכול שפויות, חשוף וחושף את מגרעותיו, חולשותיו, כאביו. ובתוך מערבולת הרגשות הוא מביט במראה ובוחר לעצמו את פניו. והיום, היום בחרתי בפנים השמחות. ומחר, מחר יום חדש, כשאקום בבוקר רק אז אדע איך יראו פניי. 2 פנים ומה שביינהם.

ככה זה שבאמצע הקיץ המזגן לא עובד והכל בגלל פחת אחד קטן. החשמלאי יגיע מחר בבוקר. ומה לכל השדים הצפוניים אני אמורה  לעשות עד אז?  לעזאזל ואלף עזאזלים אני רותחת!!!! תרתיי משמע. נרגנת. 

פרידות הן תמיד עצובות. להפרד  ממה שהיה חלק ממני תקופה  מאד ארוכה. להפרד מצוות שלם של אנשים מדהימים ששימחו אותי וגרמו לי להרגיש מיוחדת ומקצועית. ראיתי בעיניי חלקם דמעה שזלגה לה באין מפריע. התרגשתי לדעת שהצלחתי לגעת בהרבה אנשים מסביבי בהיותי רגישה ומרגישה אותם בכאבם. התרגשתי מהחיבוק החם שקיבלתי אחריי ההודעה הדרמתית שיותר לא אהייה חלק מהם. התרגשתי בעיקר  מהדרך שעברתי להיות במקום האחר שבחרתי להיות בו ולהתחיל בדרכי החדשה. פרידות הן אף פעם לא קלות הן מציפות את העבר, ההווה, העתיד, הן דרך לפתיחת צוהר בחלון ההזמניות הנפלאות שמעבר. 

לפתע שהכל מסתדר אני מצליחה לנשום. חוש הריח, חוש הטעם, חוש השמיעה וחוש המישוש מתאגדים להם ויוצרים אמולסיה נפלאה. מחכה לבאות... בעצם לבואו שאעטוף אותו במרקם המדוייק הזה. 

מי מכין קפה? כנראה ממנו לא תבוא הישועה. בוקר מקסים ומחייך לכולם.

עכשיו העץ הוא לא רק נדיב הוא גם שובב. זמן לאהבה.

עכשיו אני מבינה. אם אני צריכה שקט אני צריכה להכין הרבה אוכל. מחשבות של פולנייה.

כשהפלפל הוא לא רק לסלט. מעניין מה הטעם שלו. מפולפלת.