***אזהרה***
הסיפור כולל בתוכו תיאורי מין בכפיה.
בסוף הפרק הקודם...
"שכבתי על הרצפה מכווץ לתוכי, כמו עבד בשוק העבדים לפני 200 שנה.. ונסיתי לעכל איך הגעתי לאן שהגעתי..."
היום הראשון
לאחר מספר שעות התעוררתי לקול שקשוק המפתחות בדלת החדר שבו הייתי כלוא. עוד לא פתחתי את עיניי וכבר שמעתי קולות של מספר אנשים נכנסים לתוככי החדר.
ניסיתי להתמתח מתוך רצון להתעורר אך נתקלתי בשרשרת שהיתה מחוברת לרגליי וידיי דרך צווארי ומנעה ממני לעשות את הפעולה הפשוטה. שכבתי שם אזוק ומקופל לתוך עצמי, מנסה לשווא להזיז מעט את הגב ולהתעורר מהתנומה הארוכה שאחזה בי. למפרע הסתבר לי שדווקא ישנתי די טוב - כמעט 9 שעות, הרבה במושגים שאני הולך להתרגל אליהם בימים הקרובים...
ניסיתי למצמץ בצורה מלאכותית כדי לפתוח את עיניי ולהבין מי ומי הבאים, עוד אני ממצמץ, מסונוור מאור הבוקר, זיהיתי את קולו של סיימון בין הגברים שנכנסו לחדר. לאחר רגע גם זיהיתי את קולו הכושי הגדול מאתמול. הם שוחחו ביניהם יחד עם עוד שני גברים ואישה, צחקו, הסבירו, הצביעו, התייעצו ביניהם, והכל על נשוא השיחה - עלי.
תוך כדי בצורה טבעית לחלוטין סיימון פתח את רוכסן מכנסיו ופשוט התחיל משתין על כולי. הוא מילא אותי מהראש ועד לרגליים. כל ניסיון שלי לברוח מהזרם החם והמר עלה בתוהו. עד מהרה הצטרפו אליו גם שאר הגברים וכולם יחד השתינו עלי ומילאו אותי בשתן עד שמצאתי את עצמי ספוג בשתן מכף רגל ועד ראש, שוכב בתוך שלולית חמצמצה ללא יכולת תנועה.
הייתי בטוח ששוב, כמו אתמול תיכף יגיע זרם המים וישטוף אותי מהזוהמה, אך זה בושש מלהגיע. לאחר שהקבוצה סיימה לצחוק ולשוחח ביניהם על גוש הבשר ששוכב למרגלותיהם, זוג ידיים חסונות שחרר את השרשרת של ידיי ורגליי מהחיבור לקולר וסוף סוף יכולתי להתמתח מעט. לאחר רגע, הידיים השכיבו אותי על הבטן כאשר אני שוכב בתוך שלולית השתן, על גבי הרגשתי כיצד חבל נמתח בין רצועות הידיים והרגליים ולאט לאט מותח אותי לתנוחה הזויה שבה רגליי נמתחות מעלה לכיוון הראש, והידיים גם הן נמתחות מעלה לכיוון הרגליים, והראש כתוצאה מכך מתוח גם הוא כלפי מעלה. בקיצור מיני אינקוויזיציה.
לא האמנתי שאני אצליח להגיע לרמת כזו של אלסטיות, אך החיים מפתיעים...
כאשר סיימו היה נראה שהקבוצה מרוצה. הם הוציאו פלאפונים וצילמו להנאתם, משל הייתי מוצג בתערוכה.
אז לראשונה האישה ששמה דיאנה פתחה את פיה, ניגשה אלי מקרוב ושאלה אם אני רעב, שבעצם עוד לא אכלתי ארוחת בוקר.
הבטתי בעיניה הכחולות, היה לה מבט מהפנט, שילוב של רוע טהור עם שובבות מצחיקה, שיער שטני שגלש עד מעבר לכתפיה, וחולצה צמודה צמודה עם מחשוף נדיב שלא השאיר מקום לדימיון. היא לא לבשה חזיה ופיטמותיה הזדקרו מעבר לחולצה ורק עוררו עוד יותר את יצר החרמנות שבי.
סימנתי לה שכן, אני רעב, ואשמח לאכול ארוחת בוקר. הייתי בטוח לתומי שהיא תשחרר אותי לפחות מהתנוחה הכואבת, אך היא חייכה אלי בהנאה, הסתובבה וזרקה למרגלותיי פרוסת לחם לתוך שלולית השתן שבה אני שוכב. תוך שניות אחדות הפרוסה נספגה בשתן, והיא סימנה לי לאכול. ניסיתי להתקדם לכיוון הפרוסה, אך לא הצלחתי. הרגשתי את המתיחה של החבל ואיך כל שריר בגופי, בגבי ובצווארי נמתח כדי שהראש יצליח לרכון מטה ולטעום מהפרוסה הספוגה בשתן. לבסוף כשהם מתפקעים מצחוק מהסיטואציה המוזרה אחד הגברים הניח עלי את נעלו ודחף אותי בגסות לרצפה. כעת הפרצוף שלי ממש נח בתוך הפרוסה הספוגה ודיאנה שבהתה בי מקרוב סימנה לי לאכול הכל ולא להשאיר אפילו פירור. ניסיתי ככל יכולתי לאכול, ביס אחר ביס, כל פעם תחושת כבס עולה בגרוני ואני נלחם ברפלקס ההקאה, עד שהצלחתי לסיים את הפרוסה הארורה. הזעתי מרוב מאמץ ושכחתי לגמרי מתחושת הרעב שאחזה בי לפני כן.
בינתיים הקבוצה עמדה מעליי ולא הפסיקו לצחוק ולגחך, ולשוחח ביניהם כאילו אני לא קיים.
בסוף למזלי הגיע זרם המים הקר ושטף אותי מכל הזוהמה שעטפה אותי. לאחר מכן לפי הוראה של סיימון ניגש אלי אחד הגברים ושחרר את החבלים והרצועות שמתחו אותי וסוף סוף הרגשתי את הדם חוזר לזרום בגופי.
סיימון ניגש אלי, הביא לי מגבת והורה לי להתנגב מהר. באינסטינקט טבעי נעמדתי על מנת להתנגב. לא עברה שניה וחטפתי סטירה מצלצלת שהעיפה אותי לרצפה. סיימון הביט בי בכעס: "מישהו אישר לך לעמוד על הרגליים בכלל?" ומיד הוציא קיין דק והתחיל להצליף בי. לא יעזור כמה שניסיתי לברוח מהמקל הארור, הוא הורה לי כל פעם לחזור ולעמוד על 4, דחף גאג לתוך פי, והצליף בי בתחת, בירכיים ובגב עד שכולי הייתי מכוסה בסימנים אדומים וסגולים. באיזשהו שלב איבדתי כל קשר למציאות התחלתי לשמוע מעומעם ולראות מטושטש. הדבר הבא שאני זוכר זה דלי מים קרים עם קרח שנשפך על ראשי וגופי ומעיר אותי מעלפוני.
אם חשבתי שהעילפון יעצור את הטירוף טעיתי ובגדול.
הדבר הראשון שאמרו לאחר שראו שפקחתי את עיניי היה: "סוף סוף, כמה זמן אפשר לחכות?"
ומיד הורו לי לעמוד הברכיים.
דיאנה שלימים הבנתי שהיא האכזרית והקשוחה ביותר מבין החבורה, התחילה לחלק לי הוראות ולהסביר לי את מטרתי ומה הולך לקרות כעת.
היא הסבירה שכל פעם שהיא טופחת בידה פעמיים על רגלה הימנית אני צריך לעמוד ולחכות בתנוחת כלב - על הברכיים, ברכיים מפוסקות כמובן, ידיים מונחות על הברכיים פתוחות כלפי מעלה, ראש מוטה כלפי מטה, עיניים לרצפה, פה פתוח לרווחה ולשון בחוץ, וכמובן לשרת את כל מי שאדרש לשרת.
שתי טפיחות על רגלה השמאלית משמעותן מעבר לתנוחת כלב על 4, ראש מורם, פה פתוח לרווה ולשון בחוץ. בנקישת אצבע עלי ללכת (על 4 כמובן) לאחר הבעלים או מי שהורה לי לרדת לתנוחה זו.
וכך התחיל מסע מפרך, מעבר מהיר בין התנוחות, מברכיים ל4 וחזור, ושוב ושוב, ובין לבין מישהו מהחבורה נוקש באצבעו ואני מתחיל לזחול על 4 אחריו..
לאחר כשעה, השרירים החלו לתת את אותותיהם, והתנועות נעשו כבדות וקשות יותר ויותר. דיאנה ששום דבר לא נסתר מעיניה סימנה לסיימון שזה הזמן והמתיקה לו חיוך ממזרי, לאחר מכן טפחה על רגלה הימנית ואני מיהרתי לעבור לתנוחת הכלב שעל הברכיים.
ארבעת הגברים התקרבו אלי נוגעים, ממששים ומלטפים אותי כאילו הייתי סחורה בשוק.. ואז אחד אחרי השני שלפו את הזין ופשוט עמדו סביבי, ובזה אחר זה החלו להחדיר את הזין לגרון שלי ולבעול את חלל פי. ניכר היה שהם רגילים ויודעים את העבודה, ההחלפה ביניהם התבצעה במהירות וביעילות ולא היה רגע אחד שזין לא היה בפי.
ריר נזל במורד פי והרגשתי איך כולי מתמלא שוב בנוזל הסמיך. לאחר זמן שנראה כנצח, אני כבר התחלתי לאבד קשר למציאות, ורק שרירי הלסת עוד שלחו אותות למוח וזעקו זעקה אילמת למעט מנוחה.. לבסוף פקחתי את עיניי והרגשתי שפי, שעדיין פעור לרווחה, ריק וממתין לזין שימלא אותו. הארבעה עמדו סביבי משפשפים במרץ, ואז כמו לפי סימן מוסכם בבת אחת כל הארבעה גמרו על פניי ומילאו את כולי בנוזל זרע לבן וסמיך. בקושי הצלחתי לפקוח את עיניי, ושכבה לבנה חסמה וצמצמה את שדה הראייה שלי.
בקול תרועה רמה הם הריעו אחד לשני בעוד אני יושב על ברכיי למרגלותיהם, מלא בזרע, מושפל וחסר כל צלם אנוש.
באיזשהו שלב ברפלקס רגעי סגרתי את פי והכנסתי את הלשון. איש לא הכין אותי לזרם החשמלי החזק שחטפתי באותו רגע והקפיץ אותי באוויר בזעקה חנוקה.
דיאנה סיננה לעברי ברשעות: "מישהו הורה לך לסגור את הפה? אתה תתחיל למלא אך ורק פקודות" .
והסתובבה והלכה לה
המשך יבוא..