הייתה לי משום מה נטיה לבכות על הרבה דברים קטנים בחודש-חודשיים האחרונים.
לפני כמה שבועות, גברתי שלחה לי את ההודעה הזאת: "מלמל אני חושבת שאת לא בוכה מספיק בסשנים ובגלל זה בכית המון בזמן האחרון. יותר בכי בסשנים הבאים. ויותר סשנים. וקיין סינטטי קצר. ואני אוהבת אותך."
המדהימה הזאת. ♥
(בט"ו באב הבאתי לה 4 קיינים טבעיים, ו2 מהם נשברו עלי תוך שימוש נלהב כבר בשבוע הראשון או השני שהיה לנו אותם. זו אחת הסיבות שגברתי רצתה קיין סינטטי - עמידות. הסיבה השניה היא שהוא יותר כואב. p: )
לקראת ה6 חודשים שלנו ביחד, התכוונתי להזמין לה כמה קיינים סינטטיים, אבל כמעט מיד לאחר ההודעה המצוטטת, גברתי הורתה לי לא לקנות לה קיינים לחצי שנה ביחד, כי היא רוצה לבחור בעצמה.
במקום זה, הלכתי לDot, חביבינו היקיר, שהציע לי יריעת גומי שימושית, ועזר לי להכין ממנה שלושה צעצועים מרושעים לגברתי. העבודה התחלקה די שווה בשווה מבחינת הרעיונות, הוא עשה את רוב החיתוכים, ואני הכנתי את הידיות (מחבלים, כמובן). תודה שוב, דוט דוט דוט. :)
לגברתי היה שוט 6 זנבות אימתני חדש, עוקצני בטרוף; מחבט קלפר חביב ומכאיב, ומחבט עבה וגס, כזה שמרגישים עמוק עד העצם, ואני ציפיתי בכליון עיניים לתאריך.
אבל התאריך לא היה שמח. כמה ימים לפני כן, אבי נפטר, והלכנו לחיפה להלוויה ולשבעה.