כמה ימים אחרי שחזרנו מחיפה, הלכנו לשוק. רציתי לקנות צלחות חדשות להחליף את אלו שנשברו לי בשנה האחרונה, ובשרים, וכו'.
בחנות בה בחרנו צלחות, ראינו גם אטבי כביסה, והתלבטנו ביננו לבין עצמנו איזה מהם יהיו הכי יעילים. פעם שעברה שקניתי אטבים, הלכתי על אטבי כביסה מעץ, שנראו לי הכי קלאסיים, וניחשתי שיהיו הכי יעילים. הם התבררו להיות חלשים מדי, ומתפרקים ונשברים ביתר קלות.
המוכרת ניגשה אלינו והמליצה על סוג אחד של מצבטים. היא ציינה במיוחד שהם לא משאירים סימנים על הבגדים. גברתי מצידה חידדה את הנושא "השאלה היא איזה מהם הכי מכאיב אם שמים אותו על האצבע?"
המוכרת הסמיקה, ציחקקה, והודתה שהיא לא ניסתה את זה, ולכן לא יודעת.
מלבד זה, באותה החנות מצאנו קערה קטנה, ורודה, וזולה, עם ציור של כלבה. גברתי מחבבת פאפי-פליי, ולא יצא לנו להתעסק בזה הרבה, אז קנינו. :)
בשוק הבשר, כמה מהמוכרים אוהבים להתחיל איתי כל פעם שאני עוברת שם. גברתי הייתה סקרנית לראות את החוצפה שלהם, ונתקלה בכמות מוגזמת שלה. ברמה שטחית וטפשית אני מודה שהיה לי מאוד משעשע הויכוח הקטן בין מוכר אחד לבין גברתי: "היא שלי!" "לא, היא שלי!" "אני שלה. :)" וחוזר חלילה.