חגגתי יום הולדת אתמול.
היה מצוין.
מהארוחה במסעדת אינדירה האהובה עלי, לפליי פארטי.
התחלתי עם תליה עצמית קשה, chokuritsu tsuri.
נקשרתי על הברכיים על שרשרף (לא אליו) עם מוט במבוק שקיבלתי במתנה, בקשירה שמשחקת על פחד מנפילה.זה מדהים איך ברמת המודעות אני לא מפחדת, אבל אני מרגישה את מערכות הגוף שלי כולן בהיכון של פחד, בתחושה שאני הולכת ליפול ואין דבר שאני יכולה לעשות כדי למנוע את זה. הניגוד בין הידע שאני בטוחה לבין התחושה שאני לא זה ממש קטע חמוד. המשכנו עם זה עד שהזיעה הגיעה לברכיים והתחילה לגרום להן להחליק לצדדים, ובכך הפכה את השעשוע הזה למסוכן מדי. שינינו תנוחה למשהו דומה, לעוד שעשועי פחד מאותו הסוג, אבל פחות אינטנסיביים.
עשיתי עוד תליה עצמית, הפעם אחת הרבה יותר פשוטה, ממש נדנדה קלה.
המשכתי לתליה על ידי אחד הקושרים הכי מוכשרים בארץ. לקח לו המון זמן להעלות אותי לאוויר באמת, אבל כשהרגע הגיע הוא תלה אותי בתלית postman קשה מאוד (שגם נכנסת להגדרה של chokoritsu tsuri), אז גם התחילו להצליף בי.
הוא עשה מעבר לתלית utsubuse tsuri, נטו עונג של ספייס. לא שהיא קלה, היא בכלל לוקחת יותר מקיבלות הריאות שלי מאשר מחוך הדוק אפילו. אבל זה שיא האין אונים של הערב. התנוחה בה באמת לא הייתה לי אפילו טיפה של שליטה פיזית או אחרת במצבי. זה כשלעצמו, פלוס התחושה של הריחוף - השליטה מעל כוח המשיכה - שילוב מדהים כמו תמיד. אחרי כמה דקות הוא רצה להוריד אותי, וביקשתי להשאר. הוא לא הסכים והמשיך לשחרר אותי, אבל קודם לשחק עם מעברים לגבהים שונים. בכל מקרה הגוף שלי החליט שהוא צודק ואני לא כשיד ימין שלי התחילה להרדם.
מתישהו במשך התליה הזאת, קיבלתי 30 הצלפות ליום הולדת.
אחרי זה חברה וחבר עבדו עלי בצוותא עם הצלפות ממגוון השוטים שלי (פלוס הקיין הכפול הקטן שהכנתי בעצמי), בין אם כל אחד על פלח אחד של הטוסיק שלי, או אם אחת על הטוסיק, והשני על הגב והכתפיים. הגיעו עד זוב דם בהצלפות, והמשיכו הלאה גם.
עוד חבר הצטרף, ונתן לי ספנקים מפוצצים, כאלו שמרעישים כל כך עד שכואב לסובבים לשמוע אותם אפילו.
המשכנו לסשן אש הראשון שלי אי פעם. הוא העלה את הגב שלי בלהבות, והוציא ממני צעקות פאניקה+כאב מטורפות, במיוחד כשמרח עלי את האלכוהול בצורת X. עוד סוג של אין אונים. שונה, מעניין, ומגניב. הגענו לספייס היסטרי של צחוק כששאלו אותי משהו שהצחיק אותי, אני לא זוכרת בכלל מה זה היה, אבל לא הצלחתי להפסיק לצחוק. הפסקנו כשהפירומן שאל אותי מה שלומי, ואמרתי שקיבלתי מספיק, אבל אני יכולה לספוג עוד.
קשרתי לעצמי את הקרסוליים לתליה חלקית, בצורה מאוד מענה, והחליטו לבוא ולהניף אותי באוויר 30 פעמים ליום הולדת. זה היה פאקינג מדהים. כמו שילוב הזוי בין נדנדה שמגיעה לגובה מטורף לבין torture rack מימי הביניים, כזה שמותח את הגפיים מאוד. פשוט ווואו. אני רוצה לכתוב עוד על הקטע הזה, אבל אין לי עוד מילים חוץ מלחזור על זה שוב - וואו.
נקשרתי עם הקרסוליים ופרקי הידיים צמודים אחד לשני ומעוגנים למוט הבמבוק, החברה והחבר המוזכרים לעיל חזרו להתעלל בי בתנוחה זו, הפעם עם עינויי פטמות והצלפות באיזור האינטימי. הם המשיכו עד שנשברתי לבכי (פטמות היפר רגישות), ולא עצרו גם אז. חבר אחר הזכיר לי מהצד שהמילה "די" קיימת. הזכרתי לו שלא בלקסיקון שלי. p: סבלתי, יללתי, התפתלתי מכאבים. הבכי לא הפסיק.
אותו החבר בא לקחת את תורו. עם העוצמות הגבוהות יותר שלו, ושוט לאטיגו אכזרי במיוחד, וקרע לי את הטוסיק. זה מרושע במצב רגיל, במצב של בכי זה מרושע עוד פי כמה וכמה. הוא החליף לשוט *טיפה* יותר עדין, איתו הצליף בי פיצוצים בגב, והמשיך עד ששפת הגוף שלי זעקה לרחמים (אפילו ששפתי לא הוציאו הגה בכיוון). היה גם בסטינאדו (פיצוצי קיין לכפות הרגליים) מתישהו בין אלו, אבל אני לא זוכרת מתי.
עשיתי עוד תליה עצמית, האחרונה לערב, והכי ארוכה של הערב. התחלתי אותה עם kataashi tsuri מ futomomo, ועברתי ל aomuke tsuri מקסים באלגנטיות שלו, ללא רתמת חזה, אלא רק עם תוספת של רתמת gunslinger חד צדדית. התענגתי על הספייס של התליה הזו יותר מ20 דקות, וסיחררתי את עצמי במצב הזה, שכמובן הוסיף לספייס שלי עוד יותר. המשכתי במצב הזה עד שהתחלתי להרגיש בחילה מהסחרחורת, ואז שחררתי את עצמי.
מהנקודה הזאת והלאה הרשתי לעצמי גם להשתכר, ביודעין שלא צפויות לי עוד תליות. :)
כמובן שאי אפשר לוותר על כל החיבוקים והנשיקות שליוו אותי במשך כל הערב הזה. :)
חזרתי הבייתה ב4 לפנות בוקר, והדלקתי לעצמי נרגילה. קצת אפטרקייר. p:
ב6 כתבתי את הפוסט הזה, אבל לא חשבתי להעתיק אותו לאנשהו ליתר בטחון, וניסיתי לפרסם אותו. לצערי הכלוב נפל, והפוסט נעלם. באסה. הלכתי לישון כשהנרגילה נגמרה.
תודה לכל החברים שהגיעו ועשו לי יום הולדת מדהים, וכמובן שתודה גדולה לחבר שאירח את הפליי פארטי הזה לכבוד היום הולדת שלי. :)
