כולכם מוזרים

בריוש פנטונה איטלקי טעים,אוורירי ומלא בצימוקים,דובדבנים ושקדים.  

בדקתי איך הוא נראה בפנים 

נראה אוורירי במיוחד אז זה מושלם לפרנץ טוסט שסופג המון בלילה ומטוגן לאט לאט במחבת עם חמאה. 

עכשיו כשהוא רך מבפנים ומעט קריספי מבחוץ אפשר להכין את האפרסקים הלבנים רק לתת להם קרמול עדין וסקסי. 

ואז לסדר אותם מעל הפרנץ' טוסט וזה מעדן.

שנה טובה ומתוקה 

יורדים להסתובב בשכונה ולחפש הרפתקאות. הגענו לרחוב הגר"א שהיה בו בית נטוש ומבעד לחלון השבור ראינו שיש שם משהו שנראה כמו כספת גדולה וחשבנו שאולי נמצא שם משהו מעניין. 

הבית היה נראה מבחוץ מאוד מוזנח והקירות היום שחורים כאילו ניסו לשרוף את המבנה מבחוץ. מצאנו דרך להגיע אל הבית הנטוש מהרחוב המקביל. 

אני נכנסתי ראשון והכל היה מבולגן בפנים, כסאות ושולחן עץ שבורים ומעט חרוכים,ספרים ברוסית מפוזרים על הריצפה ואחרי כמה שניות הגיעה צחנה של בשר רקוב. 

שמתי את החולצה על האף כאילו שזה יעזור נגד הצחנה והמשכנו לחדר הפנימי. שם הייתה גופה של גבר שמן במצב ריקבון מתקדם עם רימות וזבובים שחוגגים את מותו. 

ישר הרגשנו בחילה איומה ותוך כמה שניות הקאנו בסדר שלא היה מבייש אף להקת מחול. הבנו שהכספת שראינו היא לא באמת כספת והיא סתם ארון מתכת. מאכזב אבל לפחות זו חוויה. 

הזמנו משטרה כי אף ילד לא רצה לראות את הגופה תמורת עשרה שקלים. (קמצנים!) 

בערך בגיל 13 הכרתי את ר', בחור אתיופי והיה לו גוון עור כהה בהרבה מרוב האתיופים, הוא אוהב היפ הופ וחרטטן לא קטן. הכרנו במועדון היפ הופ שהיה קיים באמצע שנות התשעים. ר' היה ילד בעייתי כמו רוב החבר'ה שלי אז הוא השתלב טוב. 

ר' גדל בפנימיות והיה בורח לתל אביב או לפתח תקווה ונשאר אצל חברים או ישן בפארקים. כשחזרתי לארץ לפני הגיוס הקשר שלנו התחדש ושמתי לב לשינויים בהתנהגות שלו. הוא הפך להיות חסר סבלנות ועצבני כלפי כל מי שהוא לא חייב לו משהו או פוחד להתעסק איתו. 

בערך שבועיים אחרי שהקשר שלנו התחדש עשינו עם חברים על האש בגן הורדים. מצאנו שם כלבה נטושה,לא יותר מדי מוזנחת רק טיפה רזה. היא הייתה מאושרת מכל האהבה והבשר שקיבלה מאיתנו  ור' החליט לאמץ אותה. לא התראנו כמה ימים ואז הגעתי אליו הבייתה וראיתי את הכלבה מפוחדת ועצובה. 

לא צריך להיות גאון כדי להבין שר' התעלל בה. אני שאלתי אותו והוא הכחיש אבל כשאתה מכיר מישהו אתה מרגיש את השקר. בקיצור לקחתי אותה לטיול שהסתיים בזה שהיא נשארה אצל חבר אחר שאימץ אותה בלי לחשוב פעמיים וגם הכלב שלו מאוד אהב אותה. 

ר' התחרפן כשהבין שלקחנו לו אותה בגלל שהוא התעלל בה והוא ניסה להישאר מאופק. המקרה הזה הוביל לכך שכולנו ניתקנו איתו קשר.

בערך ארבע שנים אחרי שהשתחררתי מהצבא קיבלתי טלפון מחבר ותיק שרצה לספר לי משהו על ר'. אני צחקתי ואמרתי לו משהו בסגנון של "רק אל תגיד לי שהוא רצח מישהו". מסתבר שהוא נעצר ונשפט על רצח. אבל אולי זה קרה יותר מפעם אחת. אף אחד לא יודע. 

בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב הייתה שמועה על בחור שחור ורזה שהיה תוקף זונות ושודד אותן אחרי שהיה מסיים לזיין אותן. הכינוי שלו ברחוב היה "הסודני" כי הוא היה ממש כהה כמו סודני. 

אני לא אפרט אבל מעשה הרצח והדרך שבה הוא נהג לתקוף את אותן הנשים היה מזעזע. פשוט פחדנות לשמה. דפוס התנהגות חוזר שהולך ומחמיר. מהתעללות בבעלי חיים הוא נתן למפלצת להתפתח ולגדול ועבר להתעללות ורצח של אשה. 

ר' תמיד רצה להיות מפורסם והוא ללא ספק הפך למפורסם בתחנה המרכזית הישנה רק לא בשמו האמיתי.

"כי היא חתולה ואני לא מתכוון לזיין אותה."

היא התקשרה אלי אתמול והעירה אותי משנת האופי שלי. אמרה לי שאנחנו חייבים להיפגש. נראה לי שהיא ממש זקוקה לזה כי לא היה בנינו שום קשר בשלושת החודשים האחרונים. דיברנו קצת על מה קורה איתי ובענף המסעדנות במהלך משבר הקורונה ויצא לי לעשות כמה חלטורות בקטנה פה ושם וחוץ מזה אני בחל"ת וזה לא להיט ואז התעניינתי בה קצת בשביל הנימוס. שאלתי אותה מה קורה איתה ואם יצא לה בכלל לטוס לאחרונה בגלל משבר הקורונה,כמובן שלא.

אחרי שיחת הנימוס הקצרה היא שאלה מתי נפגש כי כבר הגיע הזמן. היא צודקת. יש לה חיים עמוסים עם עבודה קשה וילדים אשכנזים שמשגעים אותה בגלל שטויות. אני יודע שהיא צריכה לפגוש אותי אבל זה לא מרגיש לי נכון עכשיו. חשבתי מהר ואמרתי לה שאמא שלי הייתה בקרבת חולה מאומת ושלא אוכל לפגוש אותה.

אז היא ביקשה שנעשה את זה בטלפון ואני לא מת על זה. סתם מרגיש לי מטופש אבל הסכמתי כי לא היה לי נעים שאני לא נפגש איתה כשהיא רוצה. כזה אני, רגיש. זה נגמר תוך שלוש דקות. 

ככה התחמקתי מלפגוש את הפסיכיאטרית וקיבלתי מרשם לשלושה חודשים.

פסטרמה ביתית עם פיקורינו וביצה רכה על דייסת סולת עם מלא פיקורינו ומרווה. 

ואז...

בהחלט הופתעתי. 

זו מחשבה מאוד נעימה. 

כי לחשוב על זה לא מצריך שום מאמץ. 

זהו השלב שבו בטוחים שבייקון הוא הבסיס לכל ארוחה ונשנוש, מדובר לרוב בפרק זמן שנע בין חודש לחודשיים שמלווה באובססיה חסרת מעצורים. 

היא פרח יפה ועדין אבל כשזה מגיע לבייקון היא מתנהגת כמו בהמה מטורפת. התעוררה לפניי ויצאה לבדה לעיר זרה לחפש את המעדן המעושן ולהרגיע את הלהבה שבוערת בקיבתה.

אני משתף עם זה פעולה כי אני יודע שזה רק שלב אפס ושזה זמני, בשלב א' היא תבין שבייקון יותר טוב כשהוא מוסיף טעם לתבשילים ומנות. בשלב א' תהיה רגיעה,המצב יתייצב והיא תפסיק להתגרד ולעשות קולות של כרית כשאין לה בייקון. 

אני רק מקווה ששלב אחד ימשך הרבה זמן. כי בשלב ב' היא תבין שחזיר הרבה יותר קסום מרק בייקון...

בשלב ב' הבהמה המטורפת שבה תהיה הבעיה של כולנו.

היא אמרה לי: "השחור שרט אותי ונשף עלי."

עניתי לה: "כי הוא מעדיף שתקראי לו אפרו-אמריקאי."

גזענית.