כל הלילה המשכנו לאחוז זה בזו משהוא במגע שלה נגע בי
כמו נמסך בנו איזה רצון למצות בפעם האחרונה עד תום
כמו הכל בנכונות להתמסר עד יאוש
כאילו אין מה להפסיד
והבוקר לא יעלה עלינו
הסוף שהיה ידוע מההתחלה כמו בחיים דחק בנו לא לחשוב
אלא להסתער על הזמן הספור עד לרגע האחרון עד שנעצור בו
באחת קפא הזמן
נישא ברעד הורשתי בתוכה כל טיפת חיים שאי פעם היתה בי
מיטלטל ללא השליטה שאחזה בגרון חיי
םיה נפער והיא נמתחה והתפרקה בשאיפת אויר אינסופית
נוטלת לריאותיה מלוא חיות וזועקת החוצה את מחלתי לשמים
פניה החיוורות מלאו צבע להרף עין וחיוך מלא שיסע אותה
מאוזן לאוזן התמוטטנו פנימה
ואז היא הזדקפה מעלי וניצבה על המיטה מול הירח במלוא
עירומה החיוור
מעולם לא ראיתי אדם כה יפה מוטל בין רגליה
צפיתי בזרעי הנפלט מקירבה זולג כדמעות חיים לאורך רגליה הדקות
ונמחה בסדין המגואל עד שלא נותרה בה לחלוחית
קמתי ממנה התלבשתי לנצח והגפתי בדממה את הדלת אחרי
לפני שעה קלה יצאתי לדרכי האחרונה
אוזלת ידה הפשוטה של האהבה קצרה מהחיים
זהו זה
אני מתכלה בדברים אחרונים שרידי הלוחשים דלוקים במותי
מעט נשאר ממה שהייתי האהבה הכריתה גם את
התקווה המכחדת במשאלות הפושות בלב
נגוז אותו השטר שמפיצים החיים בלא כוונה לכבדו
אפילו למוות מתעתדת התקוה להסתנן
מחופשת לתחיית המתים
בפעם הבאה יהיה יותר טוב
אלא שאני הפעם הזאת
אני חסר תקוה ועקר מזיקה לחיי הקודמים וזמני כבר מועט
וראשי כבד והמוות רוגש בי להקפיד ולסיים את שנותר לי
מה נותר ?
זכר לבן
מבנה גוף רגיל
סובל ממחלה מיוחדות
אין שברים חיצוניים
איברים נוקשים צפידת מוות
אישונים מורחבים בלוטות זרע ריקות
סיבת המוות דום לב
כפי הנראה נגרם מנפתולי החיים
המוות אירע
בדקות הקרובות
למען הסר ספק דברים אלו נכתבו למגרה לפני 6 שני בעת התמודדות אם מחלה
לפני 14 שנים. 16 בנובמבר 2010 בשעה 16:08
