אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

.

לפני 6 שנים. 30 באוקטובר 2018 בשעה 18:43

איני כלום

אינך כלום

לא, איני אלא דבר

הדבר היחיד שיכול אני לאמר לך - ממרום הכלום שאני,

הוא שעלייך לשאוף לאבד את הכל ברצף חיים אחד.

אינך כלום, הרי אינך כלום

הכיצד אי פעם תהיה משהו אחר מזה, בעל רכוש, בעל ממון, בעל זהות, בעל חלומות?

התהא, כזה ששואף לכלום, שאינו בעל דבר למעט בשר גופו, וכזה שאין בו חלומות?

התהא כלום ועם זאת מאושר?

 


אומר לך - אבד את הכל. אט אט. במתינות. תן לרגש הפרידה וההיפרדות לצרוב אותך בבשר - בקרוב מאד לא תחוש דבר מכל אלו. זה אמנם נראה רחוק, אבל הזמן מתעתע בנו כליצן, הנה עצמתי את עיניי, ופקחתי אותן שוב, והנה הרחוק - כה קרוב הוא.

אבד את הכל, התפטר, צא מביתך, לך למסע ובזבז את מלוא הכסף. כשייגמר, מכור אט אט את בעלי הערך, הגשמיים - הבעלי ערך כלשהו הם? הם הערך שאנו הקדשנו להם - הלא גם הם כלום, כמותנו, בשר ואפר. כמו אלוהים, שקיבל את כסא המרומים מאתנו, וקיבל את ישותו רק משום אמונתנו. אך ורק בשל כך. 

הפטר מהם, אינך זקוק להם. אינך זקוק לכלום. מכור הכל, בזול, לכל עובר אורח. ואז מכור את החפצים שירשת מאמך, מאביך. ״סנטימנטליים״, הלא תמשיך הכמיהה והערגה שבהם לחיות בך? 

הפטר מהם - אינם אלא חלקיקי אטום כלשהם שהתקבצו אל תוך גוף בלתי ברור. 

אין אומר אני לזלזל בהם, הלא חלקיקים אלו הם עולמנו אנו - הגשמי והרוחני. אך כעת, משכבר הגעת הנה - אומר לך, אינך צריך והם אינם צריכים אותך.

 


אט... לאט לאט. אל תשתטה, זוהי אינה רוח שטות. חוש זאת באיברייך - ככל שתאבד עוד ועוד, החופש יתפוס שוב את מקומו הבלתי נדלה ובן האלמוות. נצח שוב יפעם בך - הלא אין שוכנת בתוכך נשמה אין סופית?

 


היפטר מתשוקותך אל אשה, אל חוּמה ואל זרועותייה הנוגות. היפטר מאי אלו, אף מביתך שלך! מתחושת התעתוע שקיים מין מקום שתמיד תחזור אליו, ותמיד יכיל אותך. דבר לא יכיל אותך עוד, אתה אינך אלא כלום.

נתת לרגשות למלא אותך, לחלומות, לחזיונות שווא. חווית אותם, הלא חווית? חווית געגועים לדמות ילדותך, אל מחוזות אי הילדות שלך - הלא היית שם. היית, בדיוק כפי שאתה זוכר? או שממשיך הילד לפעום דרכך? היה הוא ואינו אלא כלום עוד. היה אי שם באיזה עולם מקביל - הלא קשה יותר לאבד געגוע מאשר לשאת אותו?

בוחר אני תמיד בדרך הקשה, פרד עקשן. פרד גאוותן, הלא יכול אני לאמר - כשם שנאמר - הכל הבל הבלים. אבל בוחר אני בדרך הגאווה. מנסה להוכיח משהו על קיומי, איני אלא כלום, איני אלא דבר.

הלא ״כלום״ ו״דבר״ הפכים הם - או שמא משמעות אחת לשתי מילים אלו? 

איני יודע, אף איני רוצה לדעת - הלא גם אני וגם אתה; רצינו ללגום מעט מן היין של העולם, לדעת אותו, כשם שכתוב בספרי הימים, לדעת אותו כשם שיודעים אשה - והידע מצטבר לו עם השנים הדוהרות להן. והידע - הלא אין סוף לו?

והכמיהה, אשר תתמוסס אל איזשהו ריק, כשהזקנה ומכאוביה ישתלטו על גופך, האין מן הראוי להפטר ממנה בטרם עת? פרדים גאוותנים לא נכנעים לכלום, אלא מפסידים הם מתוך בחירה - כאילו זה הוא הוא הנצחון הגדול ביותר שקיים בעולמנו, או לפחות בעולמם.

הרי אינך כלום, אינך אלא כלום, אינך דבר. 

יושב אתה מול ראי סדוק, בבואה מתחלפת מול גלי הים הליליים - אינך יותר מאשר גרגר חול אחד בעולם זה, אינך יותר מקציפת ענן השוחה בעצלות בשמיים הדקים שעיניי האדם לא יחשפו אליה לעולם. אכן קיים אתה - קיים. לא ניתן לאמר אחרת. קיים עד שתחדל מהיות. הרי, אינך אלא כלום, אינך אלא דבר, הנך כלום, הנך אף דבר. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י