יש משהו כל כך נקי וטהור באישה שמוציא ממני את האגרסיות,
את הרצון לדעת ולחקור ולבחון ולחפור בעור ולחפור בעומקים ולחפור בעורקים ולראות אם הדם שלי או שלה מה מאיתנו יביא אותנו לקצה.
זה קורה גם עם גברים שהם נשיים,
זה המבט,
זה מתחיל במבט המחפיץ ברצון בעיניים לפרק את העור ולראות מה יש מתחת.
זה חלק מלהיות אדם שהוא מאוד טבעי וחייתי ומלא בהמון רצונות שברובם די מודחקים ודי שקועים ומושקעים ונכונים ורוצים להיות מוכנים כדי לחפור ולחקור כי בסופו של דבר מה אנחנו אם לא יצור שרוצה ללמוד ולדעת עוד ועוד.
ואז יש משהו בך כשאני נוגעת, ואת רכה, ונכונה, ועדינה, וטעימה.
וזה מוציא ממני גם את הנשיות שבי,
ואת הרצון לשים ראש, ולשקוע, ולהריח, וללטף, ולטעום. ובאיזשהו מקום,
אולי גם להיות קצת ילדה, וקצת שובבה, וקצת נמרה, וקצת חזקה, ולבדוק שוב,
עד כמה הקצה הזה מדגדג בי, ובך, ובנו.
ואולי משם, משם הגיעה הדומיננטיות שלי.
כי היא מוחבאת רק לצד מסוים, רק למקום אחד, רק לתהייה טהורה של איפה הקצה
בינינו.