אני חושבת שאני באבל, על עצמי,
אולי בגלל זה קשה לי לראות גם אותך,
אבל זה לא שאני לא רוצה,
אני יודעת שלהתנצלויות אין מקום,
אלא למעשים והוכחות,
אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת.
חמשת שלבי האבל, לפי מודל קובלר-רוס, הם: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. שלבים אלו נועדו לתאר את תהליך ההתמודדות עם אובדן משמעותי כאשר כל אדם חווה אותם באופן שונה.
חמשת שלבי האבל:
הכחשה: בשלב זה, האדם אינו מסוגל לקלוט את המציאות החדשה והכואבת. הוא חווה הלם, וסביבו יש תחושה שזה לא קיים, שאם אמצמץ או אשן ואקום בבוקר זה יחזור לקדמותו.
כעס: כשההכחשה מפנה את מקומה, עולה כעס רב על המצב החדש. הכעס יכול להיות מופנה כלפי אחרים, כלפי האל, או כלפי האדם האחר. אצלי, אני בעיקר כועסת על עצמי.
מיקוח: בשלב זה, האדם מנסה "להתמקח" עם המציאות, כשהוא מנסה למנוע את הבלתי נמנע. הוא עשוי לחשוב מחשבות כמו: "אם רק היינו עושים אחרת...", או "אני מוכן לעשות הכל כדי שזה יתבטל". המיקוח שלי תוהה אם לכרוע ולקוות ישנה את המצב.
דיכאון: בשלב זה, מופיעות תחושות עמוקות של עצב, ייאוש ואובדן, יחד עם מחשבות על העתיד ורגשות אשמה. הדיכאון משקף את הפנמת האובדן ואת ההבנה שהחיים השתנו לנצח.
אני לא חושבת שהוא משקף, הדיכאון שלי דיי נצחי. גם כשטוב לי שחור לי
קבלה: זהו השלב האחרון בו מתרחשת קבלה של המצב, שלא רק באופן פסיבי, אלא גם מתוך חיזוק הביטחון והרגיעה. האדם מתחיל לתכנן ולבנות את חייו מחדש.
אני לא חושבת שאי פעם אהיה במצב של קבלה.