יש בי מעין געגוע רך, לנוקשות שבך.
יש בי צורך עז לחזור לכתוב אותנו מתוך חוויה, מתוך עוצמה, מתוך הידיעה של מה שאיבדתי כדי להרוויח.
אדוני, אני אוהבת לכתוב אותנו ולמרות שהחלטתי שלא אכתוב יותר דבר אעשה חריגה, קלה...
אדוני.. קח אותי כמו שאתה רוצה ואיך שאתה תחליט, אני יכולה רק לזרוע רעיונות ולתת להם לנבוט בך.
קח אותי,
תסטור, תמשוך, תחזיק מהגרון ותעשה בי כרצונך אדוני,
אני אשמח לשמש אותך, להיות לך להדום, כרית לרגליים, הידיים שלי פה לעסות אותך, לנחם, ללטף, לחבק
אבל אני כמהה גם לצד האחר שלך, זה שרוצה להכאיב, לסמן, להוכיח שאפשר יותר.
תיקח אותי לשימושך, קשור אותי לכיסא, פשק אותי, הצג אותי חשופה בפניך.
קשט אותי באטבים צבעוניים, במצבטים על הפטמות, על העור בידיים, על הצלעות, הירכיים, תראה לי שאני רק בובה נתונה לשימושך.
קשור לי את השיער אחורה, שלא אוכל להוריד את הראש מעינייך אדוני, כשאני מעורפלת הוא נופל, אל תיתן לו את העונג ליפול מולך.
דקור אותי במחטים צבעוניות, הדלק עליי נרות, נכון הלכלוך והכוויות אבל העונג, הוא אחר, קשט אותי כמו ילדה, במלא צבעים וחומרים. אפילו מדבקות ותלוש אותן כמו את העור ממני.
אני רוצה לשמש אותך, ככר פורה ליצירה, תיצור אותי בדמותך, ברצונך. חרוט עליי עם להב דק ועדין או ציפורן עוצמתית את שמך. סמן אותי.
הצלף בירכיי שפרושות לצדדים וקשורות ללא יכולת תזוזה, צפה בי קופצת נאנקת מכל הנחתה ואת הפסים הדקים האדומים מצטיירים על ירכיי, ידיי וחזי, קשט אותי בידיים החמות שלך על ירכיי צייר אותך עליי
וכשתסיים עטוף את הכל בשבילך, לך כמתנה מותשת ומשומשת, בסרט אדום, או סגול, או כחול של אהבה
אדוני,
תן לי לשמש אותך,
כפי שתרצה,
כפי שעולה בך,
עם כאב ואפילו ללא כאב,
רק לתת אותי לך.
אדוני