ניסיתי כאישה, להחליף את השעמום, הכאב התסכול בנעליים בגדים וקניות
גיליתי ש4 זוגות נעליים, כפכפים, שמלה, ואיפור לא משכיחים את זה.
גם גיליתי נסיכה, שלפעמים כנראה לי איכפת יותר ממך.
שאני רודפת אחרייך ואת לא תרדפי לעולם אחריי.
הזמנתי אותך לבריכה, לסאונה, לג'קוזי, לוודקה האהובה עלייך עם נרגילה בטעם האהוב עלייך
כי בכל זאת כמו מתבגרת את אוהבת את השטויות האלה...
והכל על חשבוני.. בהתחשב בזה שחוסכת לקראת חו"ל....
בהתחשב בזה שלא עובדת ולא יכולה לעבוד כרגע....
ואת לא מעריכה,
את מספרת לי דברים שאני יודעת שיש מעבר,
ואז כשאני מגלה לך את עצמי
מעט בכל פעם
את מגלה לי כל כך הרבה דברים
שממש לא אהבתי , אני רואה בך את כל החסרונות, אבל אני מאמינה שאני יכולה להשלים אותם
כי עם החסרונות, והעיוורון שלך כלפיי, והתחושה של "אני מעל" "חוויתי המון דברים שהביאו אותי לצורת מחשבה שאת תעברי בקרוב" , עם כל זה אני בכל זאת מקבלת אותך אבל את לא אותי.
את לא מספרת לי כמו שאני מספרת לך , כי אם אני מספרת לך משהו ... אני מספרת לך את כולו עד לפרטים הקטנים...
ולי? את מספרת מה שנוח לך באותו רגע.., אני יודעת עלייך כרגע הכל , אבל על הסיפורים שלך , כמעט כלום. בכל פעם משהו אחר שלא סיפרת לי צץ פתאום. כאילו אני לא באמת חברה שאת יכולה לספר לה.
וגם אתה. שאתה עדיין פה, למרות כל מה שעשיתי , למרות הכל.... ובאמת , שעשיתי הרבה.
הרבה דברים שאין לסלוח עליהם. אתה עוד פה.
אני לא מצליחה להבין אותך את התחושות שלך...,
אני מכירה אותך, ומכירה טוב ואתה יודע את זה....
ואתה מכיר כל סימן ועצם ופסיק בי, ובכל זאת , אני לא יודעת מי אתה, ומי אני.
אני לא יודעת מה לעשות עם שניכם , זה הורג אותי
אתה פה, היא שם
אבל אני לבד
ואף נעל, אדם אחר, בגד, כסף לא ימלא את החיסרון הזה.
ואני עדיין לבד,
אני כל כך לבד .
אני ריקה.
לפני 13 שנים. יום שבת, 28 ביולי 2012 בשעה 19:56