|
|
|
אני הוא האדם
הצלוב לאורך כל השנים
נושא בפי תורת שקר
משחית גופי עם מיליוני מסמרים
ובלב שלם
עדיין אוהב אותך
אני הוא האדם
הקרוע בין עולמות
סוחב לנצח שק של פחדים
ובלב שלם
עדיין אוהב אותך
אני הוא האדם
שלא מכיר באלוהיו
רואה הוא מאומה בשחקים
ועדיין
רואה בינינו מלאכים
והם בתורם את מבטם משפילים
ואת הטבעת בי סבל
פחד
שנאה
אך לא רוע
ובלב שלם
עדיין אוהב אותך
הבוקר הגיע
מיום ליום השמש מתעצמת
אין עין אנושית המסוגלת
למדוד מרחבים כל כך גדולים
הוא תר לו במדבר
גורר רגל אחר רגל
בעוד מוחו טווה בדיות
הוא מחפש את אלוהים
ובמקום הזה אין מחתרת
ובמקום הזה בני אנוש לא מתחבאים
מיום ליום השמש מתעצמת
הנפש מתמכרת לחלומות קטנים
הוא תר לו במדבר
יודע הוא רק שקט
בעוד מוחו מאבד כל דעת
הוא הוזה ריגושים זולים
הילדות המתרחקת
שמות החברים
הילדה מבית הספר
חצר המשחקים
סיגריה ראשונה
חצי ליטר של נוזלים
הנשיקה האחרונה
שני גופות,לב אחד ,חולמים
אותו מלאך ללא כנפיים
אותו שד אדום שרצח את אלוהים
הוא תר לו במדבר
יודע הוא רק שקט
הלבנה שוב משתלטת
אותה אלילה חסרת פנים.
רוצה לשים ראש ליד מישהי הלילה
ולהרדם
מה עושים לעזאזל בסוף השבוע הזה ?
כל הדברים
החסרים
להם יש
את המסה הקריטית הגדולה ביותר
אני לא מצליח להזדהות עם האמירה הזו.
להתחבר להבנה שבסיטואציה שבה בחרת להיות , הבודד שמולך , פשוט טוב יותר ממך.
כלי הדם מתרחבים , מאיצים את תהליכי הזרימה.
אני מרגיש איך מתפתח עומס יתר על נקבוביות הזיעה שלי.
זה לא עניין של סיטואציה נקודתית.
לא יודע איך זה להפסיד בכבוד.
בחרתי לשנות את עורי.
המלחמה הפרטית שלי אותה ניצחתי.
אז למה הנצחון הזה משתקף ככשלון?
אני מתבונן מהצד , כוחו של הרגל .
היא מתעקשת לעשות את אותן הטעויות.
כוחו של הרגל.
סממנים של נפש חולה. או לכודה.
כמו שה המתרוצץ באחו ענק , לא משנה לאן , זה אותו הדבר. אין לאן לברוח.
אני מתבונן בה מהצד , מפזרת חלקיקים של כאב לכל עבר.
לא אומרת כלום
אולי צועקת לכל עבר.
כוחו של הרגל.
האם אני אותו שד אשר קוראים אותו פאתטי?
האם זו הדרך של הנפש להתנער מאחריות?
