ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכלבה של...

לפני 12 שנים. 13 בספטמבר 2011 בשעה 18:50

על מה יכולה אני כבר להודות?
על כך שיש לי גוף באופן כללי ועל זה שאני מסוגלת לאהוב אותו בפרט.
על כך שיש לי משפחה שלא משנה מה הם תמיד יהיו שם לצידי.
על כך שיש לי חברות טובות שנמצאות איתי כל הזמן.
על כך שיש לי חברים דפוקים כמוני, ואף יותר כדי להראות על איזון בעולם.
על כך שיש אנשים שאוהבים אותי ודואגים לי גם כשאני לא שמה לב.
על כך שיש לי אדון טוב
על כך שהאדון הזה למרות כל העליות והמורדות שיש לי נשאר שם.
על כך שהוא מקשיב גם כשבתכלס הוא רוצה לישון.
על כך שהוא מכאיב לי כמו שהוא אוהב ומחבק כמו שאני אוהבת.
על כך שהוא מלטף כמו שהוא אוהב ומרגיע כמו אני אוהבת.
על כך שהוא מתמודד עם המצבי רוח שלי כשאני לא ממש יכולה להם.
על כך שלמרות שאני מציקה לו ומעצבנת אותו כשהוא חולה הוא לא שוכח כשהוא מבריא :-)

לפני 12 שנים. 11 בספטמבר 2011 בשעה 7:58

זה התחיל לפני שבוע, הוא הרגיש לא טוב ואני חשבתי שאצלי מתחיל משהו גם בסוף התברר שהוא חולה ואני לא משנה כמה אני אנסה לא אהיה חולה (טפו, טפו, טפו).
דווקא בשבוע שאני חלקית בבית, הוא חוןלה אין דבר יותר מבאס מזה.
לקראת הסופ"ש חלה השתפרות קלה, אך לא מספיקה למה שהוא מתכנן לי. ואני כמו ילדה היפראקטיבית מעצבנת התחלתי למתוח את סף העצבים שלו (שהוא גבוה בטירוף) עד למצב שאני קשורה ברברס והוא מעביר עלי נוצה (אני חושבת שזה מה שזה היה לא ממש ראיתי) ואני מנסה בכל כולי לא להשתולל.....
הלקח נלמד והכלבה חזרה למקומה 😄

לפני 12 שנים. 7 בספטמבר 2011 בשעה 14:42

סוף סוף אני חלק מהשבוע בבית והוא חולה!
מה זה צריך להיות? איך זה שהוא החזק והגדול חולה פתאום? איך מעיזים בכלל החיידקים להתקרב אליו? חצופים שכמוהם!
לא רק שקילקלו את הסופ"ש האחרון שהוא תכנן לנו גם את השבוע שאני סוף סוף סוג של בבית הם מנסים לקחת לנו!
היום היה אחד הימים הקשיים, ישבתי בלימודים אחרי שאתמול בקושיי ישנתי וניסיתי ללמוד ודווקא היום התחיל החלק המעשי, פשוט נפלא. הוא חולה בבית כבר לא הולך לעבודה, וכל מה שאני רוצה זה ללכת אליו ולישון לידו. להשאיר את כל הצרות שלי מחוץ לדלת של הבית עד שישתעממו וילכו להן לדרכן או שיקפאו מקור/ינמסו מחום.
אבל אי אפשר כי הבני זונות של חיידקים חוגגים על האדון.
פשוט יום נפלא.

לפני 12 שנים. 3 בספטמבר 2011 בשעה 20:50

איזה סופשבוע לא ייאמן.....
בלאגן טוטאלי, נראה כאילו כול כוחות היקום התרכזו ביחד על מנת להרוס את המצב רוח.
הגעתי אליך בשיש אחר הצהריים עם המון רצון אחרי שכול השבוע מתחת את גבולות היכולת שלי בבילדינג
לקראת הלילה האחד שיש לנו ביחד בשבוע.
הלכנו לישון לנוח קצת כהכנה לערב אבל איזה מישהו נכנס בינינו והוחלט שיש לטפל בו על מנת שאתה תוכל לישון כמו שצריך, כל כך כיף 😄 הרבה זמן לא נהניתי כל כך מלשמוע מישהו גומר.
הלכנו לישון ואתה קמת בהרגשה לא טובה 😒 ואני כולי היפראקטיבית מהשינה. לא יודעת מה לעשות עם עצמי, התוכניות שלך לא יצאו לפועל. המשכת לנסות לישון אני יצאתי החוצה לנסות לרוקן את הראש
מה שלא עשיתי זה לא עבר....חזרתי פנימה לא נרגעת ולא מבינה למה.
מנסה לישון ולא מצליחה אומרת לך שנוסעת הבייתה ב1/3 הדרך מחליטה ללכת למסיבה.
משנה כיוון ונוסעת.
מגיעה לשם וגם שם כלום לא עובד קריפס בכול פינה, מקווה שהפניםפ שלי יסגירו את העובדה שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד אבל זה לא עובד, לא הפעם.
3:15 לפנות בוקר נמאס לי! יוצאת מהמסיבה ולא רוצה לחזור לבית כל מה שאני רוצה זה להיות איתך.
נוסעת חזרה (הדלק, הדלק..) מגיעה אליך ומתפללת שלא קמת לנעול את הדלת, היא לא נעולה נכנסת מהר מורידה את הנעליים, השמלה, החזייה ונשכבת לידך על המיטה מניחה יד ואתה מסתובב אלי בלי שום פחד. חזרת? כן, לא יכולתי לסבול את זה שעוד שבוע אני לא יראה אותך.
ישנו עוד לא יודעת מתי, קמים מתלבשים ואוכלים א.בוקר.
חוזרים שוכבים על המיטה רואים סרט, אני במצב רוח למשחקים, אתה עדיין לא מרגיש טוב. לא נורא אני אעבוד אתה תנוח.
איזה סופשבוע נפלא!!!

לפני 12 שנים. 31 באוגוסט 2011 בשעה 14:32

מגיעה אליך ושולחת אותך לסלון לקצת זמן משתלטת על המטבח ומתחילה להכין, דברים מסוימים הבאתי איתי מהבית אבל את הרוב אפשר להכין במקום. פסטה כמובן עם שני סוגי רטבים בצד בולונז קלאסי ושמנת פטריות עם יין לבן את העוגת שוקולד הבאתי מהבית חצי מוכנה רק להכניס עוד קצת לתנור לחימום.
מכינה את השולחן הקטן שתמיד ליד המיטה, שמה מפה קטנה וצלחות מובילה אותך לשם מושיבה אותך על המיטה ואני לצדך על הרצפה.
זהו יום הפינוק שלך, אז אני לוקחת מזלג ומתחילה לסובב את הפסטה עליו מגישה אותו אליך, מידי פעם לוקחת גם מזלג אלי.
בסיום הארוחה אתה נשכב על המיטה ואני מפנה את הכלים שמה בכיור וחוזרת, הגיע הזמן לעיסוי.
אני לא הכי חזקה בעולם אבל אני מנסה, מתחילה בגב העליון עוברת על כל חלקה וחלקה של עור בגוף שלך.מלמעלה עד למטה קודם מאחור ואז מקדימה.
כאשר אני מסיימת נותנת לך לנוח, לנמנם קצת. בינתיים אני מכינה את השולחן למנה הבאה 😄
מוציאה את העוגה מהתנור, היא חמה אבל לא מידי מתחילה לחתוך קוביות קטנות אבל לא להפריד אותן.
לוקחת אותה ואת הקצפת איתי למיטה. שמה את השימיכה ונשכבת עליה מתחילה לשים את העוגה על הגוף שלי בכל מיני מקומות והשוקולד נוזל לכיוון מרכז הבטן שלי. מקום ראשון הירכיים, שתי חתיכות בכל צד, מתחילה לקרוא לך להעיר אותך משנת הישרים ששקעת אליה. המקום הבא המפשעה 3 חתיכות קטנות ביחד יוצרות משולש מושלם. אתה מתעורר ומתחיל להבין מה קורה לידך.
המקום הבא בטן עוד 3 חתיכות מפוזרות בנקודות אסטרטגיות כך שהשוקולד יזלוג לכל מקום על הבטן שלי, אתה מסתכל בתאווה ומתחיל להבין מה קורה סביבך ומתכנן מה תעשה לי כבר הלאה.
שמה קצפת על כל העוגות, ובעוד שתי נקודות חשובות: הפטמות הן מפונקות ואוהבות רק קצפת, אז זה מה שהן יקבלו.
אתה מסתכל עלי מבין שהארוחה מוכנה ומתחיל לאכול.
:-)

לפני 12 שנים. 29 באוגוסט 2011 בשעה 20:39

קשה לי להביע את עצמי בעל פה ואתה יודע את זה אז אני פונה כאן:
כבר יומיים אני מתחבטת איך להעביר במילים את ההרגשה הלא טובה שלי, את הכאב שיש לי בפנים
ואף אחד לא רואה, סמסים שיחות במהלך היום ואני פשוט לא יכולה להוציא את זה ממני.
אולי זה כי אתה כל כך מאושר מהחיים ואני לא רואה אתם ככה, יש לי את רגעי השימחה שלי אבל יש גם רגעים לא קלים.
הייתה לנו שיחה טלפונית לפני שבוע וקצת היה לי ממש קשה בעבודה המון שעות נוספות ובלאגנים בכל מקום סביבי בשיחה הזאת כמעט נשברתי ובכיתי לך אבל אמרת לי לא לבכות ושאתה לא יכול לשמוע אותי בוכה. מאז לא בכיתי למרות שהיו לי הרבה מאוד רגעים שרציתי, אפילו התחננתי לדמעה או שתיים רק כדי לפרוק קצת.
ביומיים האחרונים שהכול תלוי על בלימה וחוסר ודאות זה הדבר הכי ודאי כרגע, כל מה שאני רוצה זה לפרוק אצלך אבל אני לא יכולה כי אם אני אתחיל לדבר אני אבכה ואמרת לי לא לבכות, אני מנסה הכי שבעולם להיות ילדה טובה בשבילך שתהיה מרוצה ממני.

לפני 12 שנים. 29 באוגוסט 2011 בשעה 18:02

אז ככה זה מרגיש בלימבו....יושבת בבית ולא יודעת מה לעשות.
משועממת בטירוף כל מה שאני רוצה זה לפגוש אותך שוב, אבל לשנינו יש את החיים שמעבר.
כל מה שיש לנו כרגע זה את היום יומיים בסופ"ש אני חייה על הימים האלה, חושבת עליך 90 אחוז מהזמן
וב 10 אחוז הנותרים מנסה לעשות את שאר המשימות היומיומיות שלי, לא קל בכלל.
יש לי את הציפורניים החדשות שלי וממש רוצה לנסות אותן עליך :-)

לפני 12 שנים. 28 באוגוסט 2011 בשעה 0:05

זה לא ייאמן!
עבר כבר מספיק זמן מאז שנסעתי ממך לביתי שלי ואני עדיין מצליחה להרגיש את זה,
את התנועה שלך צמוד אלי, חודר אלי חזק כמו שרק אתה מסוגל.
את ההרגשה שלי כשאתה בתוכי נכנס ויוצא מזיין אותי כמו שכבר מספיק זמן לא עשו, איזו הרגשה נפלאה!
הולכת לישון עם חיוך מכאן ועד להודעה חדשה, לילה טוב

לפני 12 שנים. 27 באוגוסט 2011 בשעה 17:26

מתחילה משהו חדש, מרגש, זה הולך להיות מעניין 😄
נפגשנו אתמול ב9 בערב אחרי שבועיים שלי שיחות טלפוניות ארוכות וקצרות.
חיכיתי לרגע הזה ציפיתי לו, יש לי תמונה שלך אבל עדיין פחדתי שאני לא אזהה אותך.
חיכית לי מתחת לשלט הענק והלכנו לשבת במקום נחמד על החוף, דיברנו על אה ועל דה שאלת שאלות נוקבות יותר ופחות על חלקן ביקשתי לא לענות כרגע ואתה (לפחות עכשיו) הסכמת לוותר.
לא הייתי מוכנה לזה זה קרה ממש בפתאומיות, היד של הייתה על העורף שלי מלטפת סובבת אותי בבת אחת אליך ונישקת אותי עם כל רגש אפשרי אני נכנעתי למגע החזק ולשפתיים העדינות.
באותו רגע כבר הייתי שלך.