קשה לי להביע את עצמי בעל פה ואתה יודע את זה אז אני פונה כאן:
כבר יומיים אני מתחבטת איך להעביר במילים את ההרגשה הלא טובה שלי, את הכאב שיש לי בפנים
ואף אחד לא רואה, סמסים שיחות במהלך היום ואני פשוט לא יכולה להוציא את זה ממני.
אולי זה כי אתה כל כך מאושר מהחיים ואני לא רואה אתם ככה, יש לי את רגעי השימחה שלי אבל יש גם רגעים לא קלים.
הייתה לנו שיחה טלפונית לפני שבוע וקצת היה לי ממש קשה בעבודה המון שעות נוספות ובלאגנים בכל מקום סביבי בשיחה הזאת כמעט נשברתי ובכיתי לך אבל אמרת לי לא לבכות ושאתה לא יכול לשמוע אותי בוכה. מאז לא בכיתי למרות שהיו לי הרבה מאוד רגעים שרציתי, אפילו התחננתי לדמעה או שתיים רק כדי לפרוק קצת.
ביומיים האחרונים שהכול תלוי על בלימה וחוסר ודאות זה הדבר הכי ודאי כרגע, כל מה שאני רוצה זה לפרוק אצלך אבל אני לא יכולה כי אם אני אתחיל לדבר אני אבכה ואמרת לי לא לבכות, אני מנסה הכי שבעולם להיות ילדה טובה בשבילך שתהיה מרוצה ממני.
לפני 12 שנים. 29 באוגוסט 2011 בשעה 20:39