שבת בצהריים,
סוף סוף קצת מנוחה מהשבוע הארוך והמתיש בעבודה,
הוא ניגש אלי - "מתאים לך שנזמין קצת חברים מאוחר יותר?"
"בכיף למה לא" אני עונה לו
"אבל קודם אני רוצה שנשחק קצת" הוא מכריז ומצביע לכיוון חדר השינה
"יאי! אני אוהבת לשחק!" חשבתי לעצמי...
"תתפשטי ורדי על הברכיים" פקד עליי וכך עשיתי
הוא ניגש לאחת המגירות, מוציא משהו, לא ידעתי מה כי הייתי עם גבי אל המגירה
ואז הרגשתי שהוא מלביש עליי את המסיכה מעור, עם הכיסויים לעיניים ולפה, כשאלה סגורים,
אני חייבת להודות שאני אוהבת את המסיכה הזו... משהו בה גורם לי להרגיש כה חסרת אונים... ועצם קיומה של המסיכה, שכאילו מסתירה לי את הפנים ומוחקת אותן, גורמת לי לכזו השפלה נעימה...
אחרי שהלביש עלי את המסיכה, הוא ניגש מלפני,מסיר את הכיסוי של הפה תוך שניה מחדיר את איברו הקשה אל תוך פי הקטן
אני קצת נחנקת אך מתעשתת במהרה ומחילה למצוץ ולינוק, בדיוק כמו שהוא אוהב
אני שומעת אותו נאנח... אני אוהבת לשמוע שהוא נהנה 😄
כשכבר מתחילה לכאוב לי הלסת הוא שואל אם אני רוצה שהוא יגמור לי בפה (לא שזה משנה מה אני אענה כן?)
אני כמובן עונה בחיוב ותוך שניות פי מתמלא בנוזל החם שלו...
הוא לא מחכה הרבה זמן... שולף החוצה.. ובעוד אני בולעת הוא מחזיר את הכיסוי של הפה.
"נהנת?" הוא שואל
אני מהנהת לחיוב ועונה מבעד למסיכה "כן אדוני"
"רוצה עוד?"
שוב מהנהנת "כן אדוני אני רוצה אדוני"
הוא מיד מושך אותי מהמסיכה ישר אל המיטה
משכיב אותי באמצע וקושר את ידיי לראש המיטה
אני מגורה כל כך והכוס שלי נוטף כבר... רק מחכה לגמור...
אני שומעת אותו מתעסק במשהו בצד ותכף חוזר,
אני שומעת רשרוש ברקע... ומתחילה לחשוש,
"מה? אבל אפילו לא יצא לי לגמור!" אני חושבת לעצמי כשאני מנחשת כבר את שהולך לבוא...
אני שומעת את הרשרוש מתקרב אלי ואז הוא מניף את ישבני...
לא טעיתי...
חיתול 😡
עכשיו שלא תבינו לא נכון... אני דווקא די נהנת מהקטע של החיתולים... זה מחרמן באיזשהו מקום
אבל כבר ממש קיוויתי לגמור!
"ראיתי שהכוס שלך רטוב אז הבאתי משהו שלא תלכלכי את המיטה" הוא אומר בזלזול...
הוא מחתל אותי וכמובן מלביש עלי גם מכנס מפלסטיק, "ליתר ביטחון" הוא אומר...
ואז לפתע... דינג דונג... צלצול בדלת,
"מי זה כבר יכול להיות??" אני חושבת לעצמי...
ואז הוא אומר "אמרתי לך שאני מזמין חברים לא?"
"אז למה קשרת אותי עכשיו אם ידעת שהם אמורים לבוא?" אני ממלמלת מבעד למסיכה
"מה הקשר? איך זה מפריע?"
"אני לא יכולה שיראו אותי ככה!"
"אל תדאגי, את לא צריכה, את תשארי פה, בזמן שאני אלך לשבת איתם, אל תדאגי אני אגיד שאת עייפה, בגלל זה גם שמתי לך את החיתול - למקרה שתצטרכי לשירותים"
הוא מסיר ממני את כיסוי העיניים של המסיכה, הוא כבר כולו לבוש ומסודר, ואני קשורה למיטה עם מסיכה על ראשי וחיתול לחלציי...
"קחי" הוא מניח פלאפון בידי, "למקרה שתצטרכי משהו, בין אם זה חיתול חדש או כל דבר אחר, תסמסי לי ואני אשקול אם לבוא"
"מה? אבל..."
"שששש! תנוחי.... צ'או צ'או" אמר וכיסה אותי בשמיכת פוך,
יצא מהחדר ונעל את הדלת..
אני כבר שומעת את החברים נכנסים לדירה ושואלים עלי...
ואני כזו חסרת אונים...
המשך יבוא....
לפני 13 שנים. 7 באוקטובר 2011 בשעה 13:26