"מותק, אני אצטרך להמשיך לעבוד אז אני לא אוכל לבוא איתך לקניות, תוכלי ללכת בלעדי?"
"בסדר אין בעיה" עניתי לו,
"אה אבל אני רוצה שתלבשי איזה משהו קטן איתך, מה את אומרת?"
הופתעתי, בהתחלה גם לא הבנתי בדיוק למה הוא מתכוון, עד שראיתי את החיוך שלו והבנתי שהוא מתכוון למשהו סוטה,
ועדיין לא יצא לי ללבוש משהו בפומבי עד כה... אז מה כבר הוא מתכנן? בכל מקרה הסכמתי, "נזרום עם זה" אמרתי לעצמי ונראה מה יהיה...
הוא לקח אותי לחדר השינה,
הסיר ממני את התחתונים, והוציא את הפלאג שקנינו לא מזמן, לא גדול מדי, אבל גם לא קטן מדי, אמרתי אוקי,
הוא שם קצת חומר סיכה, ולאט לאט החדיר אותו לתוך ישבני...
הוא קלט אותי מחייכת ואז הוציא משהו אחר... והחיוך לאט ירד לו...
הוא הוציא לי חיתול למבוגרים... עכשיו, חיתולים וזה.. זה פטיש שלו בעקרון, שהוא לא מזמן הציע שננסה ובגלל שאני בד"כ עם ראש פתוח
להתנסויות בדברים חדשים - אמרתי שאפשר לנסות..
אבל ללכת עם זה בפומבי?? ועוד בחום הזה??
אחרי מלחמת פרצופים קטנה לא הייתה לי ברירה אלא להסכים איתו...
הוא סגר את החיתול עלי, עם המדבקות בצדדים, ממש כמו של תינוקות...
ואז הוציא גם תחתוני פלסטיק כדי "להגן עלי"...
על זה הלביש לי חצאית קצרה עד הברך וכך שלח אותי לעשות קניות 😡
בדרך לסופר קצת היה לי קשה להתרכז...
איך אני אמורה להסתובב עם זה ? מה אם מישהו ישים לב? או יותר גרוע... מה אם אצטרך לשירותים?
הגעתי לסופר והתחלתי לחפש אחר המצרכים לפי הרשימה שהכנתי מבעוד מועד....
(מזל שהכנתי רשימה אחרת אין מצב שהייתי זוכרת במצב הזה מה לקנות)
ניסיתי להתעלם ולהשכיח ממני את העובדה שאני מסתובב בסופר עם חיתול על ישבני,
וזה הלך לא רע עד שעברתי ליד מישהי והיא שמעה כנראה את הרשרוש של החיתול
ופתאום קלטתי שהיא בוהה לי עמוקות בישבן, כאילו מנסה להבין מה בדיוק הולך שם...
לאט לאט נהייתי אדומה ואיבדתי קצת את הריכוז... וגם התחלתי להיות נורא רטובה שם למטה...
"האם יכול להיות שאני מגורה מזה?" שאלתי את עצמי... הרי מה כבר יכול לגרות אותי מללבוש חיתול?
או שאולי זה הפלאג? או שניהם?
כנראה פשוט התחושה של לפחד ש"יתפסו" אותי פשוט חרמנה אותי נורא...
המשכתי לי במסע הקניות המפרך והקשה ביותר שהיה לי בחיי...
לאט לאט גם הצטבר בי הרצון ללכת לשירותים...
אומנם אם זה היה בדרך כלל ככה פשוט הייתי מתאפקת בסבלנות עד הבית...
אבל... לפתע יש לי כאן אופציה... אם כבר ללבוש... אז למה לא ללכת עם זה עד הסוף?
ועם זאת... זה הרגיש לי ממש מוזר... "איזה שטויות את מדברת לעצמך" חשבתי...
"תסיימי את הקניות ולכי הביתה!"
זהו! הגעתי לקופה!
רק עוד כמה דקות וכל הסבל הזה ייגמר!
לפני משפחה עד 2 עגלות לפחות... יאללה שיסיימו עם זה מהר ושאני אוכל ללכת...
הפיפי מתחיל להציק לי... "את חייבת להתאפק" אני אומרת לעצמי מצד אחד...
מצד שני - רציתי להעיז! לראות אם יש לי את האומץ לעשות את זה...
ולראות גם "מה יקרה"?
הראש שלי המשיך להתלבט לו... עד שהגיע תורי,
הקופאית מתחילה להעביר את המצרכים והשלפוחית שלי תיכף מתפוצצת...
אמרתי לעצמי "זהו! אני חייבת ללכת על זה!" למרות שזה הרגיש לי הזוי ברמות לעשות את זה...
בשלב מסוים פשוט קפאתי במקום, והתחלתי להתרוקן אל תוך החיתול...
בראש אני אומרת לעצמי.. "תראי את עצמך! מה את עושה? בת 25 עם חיתול רטוב באמצע הסופר? מה נהיה ממך?"
לבסוף כשסיימתי להתרוקן, יצאה מפי אנחה קטנה... שקיוויתי שאנשים מאחורי או הקופאית לא ישמעו אבל זה כנראה היה בלתי נמנע...
שילמתי את החשבון
לקחתי את השקיות והביתה
כשהגעתי הביתה הוא שאל אותי "נו? איך היה?"
אמרתי בקול קטן והססני "בסדר.."
הוא הביט בי ושם לב שאני נהיית אדומה...
ניגש לעברי, חיבק אותי ותוך כדי דחף את ידו לתוך תחתוני הפלסטיק, והרגיש את החיתול הרטוב,
אני נרתעתי... לא יכולתי לזוז...
"מישהי פה לא יכלה להתאפק?"
"כן אדוני.." הוצאתי בשקט..
"שאני אוריד לך את החיתול... תינוקת?"
תינוקת... הוא קרה לי תינוקת... בלעתי את הגוש שחנק את גרוני... זה הרגיש לי כל כך משפיל... אבל גם כל כך טוב... משהו אני עד עכשיו לא מצליחה להסביר...
"כן אדוני"
"אז תצטרכי להתאמץ בשביל זה..." הוא ענה לי
"מה הכוונה להתאמץ אדוני?"
הוא הלך שוב לחדר השינה, הפעם לבד, וחזר כשבידו מוצץ, ודחף אותו לפי....
השפלתי את מבטי... איך הגעתי למצב הזה? שאלתי שוב... עם מוצץ בפה וחיתול רטוב עוטף את מפשעתי... ולמה זה כל כך מגרה מצד שני?
שאלתי אותו שוב - "מה אני צריכה לעשות אדוני?" כשהמוצץ מעוות קלות את דבריי..
"שבי, תינוקת שלי, ותכתבי על החוויה שעברת, ואז אוריד לך את החיתול והמוצץ"
אז ישבתי , וכתבתי.
מקווה לצאת מהחיתול בקרוב...
לפני 13 שנים. 28 באוגוסט 2011 בשעה 13:29
