יש רגע שבו כל המילים נמסות ונשאר רק דופק.
דופק חזק.
דופק שרוצה אותך.
דופק שמחכה שתתקרבי ושלא תתני לי שום מרווח לנשום.
אני רוצה להיות מולך על הברכיים.
מרגיש את המבט שלך חותך אותי.
מרגיש את הגוף שלך מתקרב לאט.
מרגיש את הסמכות שלך נכנסת מתחת לעור שלי כמו חשמל.
אני לא מרים עיניים עד שאת אומרת.
אני לא זז עד שאת נוגעת.
אני לא נושם עמוק עד שאת מחליטה.
אני שלך.
ככה פשוט.
ככה ישיר.
ככה אמיתי.
אני רוצה שתפתחי אותי בידיים שלך.
שתחלקי אותי לשניים.
שתדחפי אותי למיטה או לקיר או לרצפה בלי אזהרה.
שתדעי להשתמש בי כמו כלי.
כמו גוף שמיועד רק להנאה שלך.
אני רוצה להרגיש אותך חודרת אליי בכוח.
אני רוצה שהקול שלי יישבר כשאת מפסקת אותי בדיוק כמו שאת אוהבת.
אני רוצה שהיד שלך על העורף שלי תזכיר לי למי אני שייך.
תני לי להרגיש אותך שולטת בי בלי רחמים.
תני לי לשמוע אותך מצווה.
תני לי לדעת שאת נהנית מזה כמו שאני נמס מזה.
אני רוצה שתשחקי בי עד שאני רועד.
שתסובבי אותי איך שבא לך.
שתיקחי אותי עם המציאות שלך כמו סערה.
כמו גוף שמגיע כדי לבלוע אותי.
כמו תשוקה שמוחקת את כל השאר.
אני לא מבקש כלום.
אני לא מחפש סיפור.
אני לא רוצה גבולות שמחלישים את זה.
רק אותך.
רק את הידיים שלך.
רק את החדירה שלך.
רק את המוח שלך שמכתיב את הקצב.
ואם את קוראת את זה והגוף שלך מגיב
אם את מרגישה חום בבטן
אם הראש שלך כבר מדמיין איך את משתמשת בי
אם יש בתוכך הצד שלוקח בלי להתנצל
אז פשוט תתקרבי.
תני לי להיות שלך.
תעשי בי מה שאת רוצה.
אני מוכן