סאדיזם - לא מה שחשבתם

אני מתנצל אבל אני מתגעגע. כלומר אין לי מה להתנצל ואין לי גם בפניי מי. אם אתה מרגיש, אז אתה מרגיש וכל רגש הוא לגיטימי. אבל אני מתנצל כנראה בפניי עצמי. שלא השכלתי להתמודד עם הגעגוע. שלא אימנתי את עצמי מספיק. כאילו אפשר לעשות את זה.
ואני כל הזמן הופך בזה. האם זה געגוע למשהו מיוחד ונשגב או שזה געגוע "שלי". אני כידוע לי, מתרפק על העבר ומכוון לעתיד, ונוסטלגי להחריד. לא משחרר. אז האם זה געגוע למשהו טוב או שאני לא משחרר? אני באמת לא יודע. אני רק יודע שכשאוהבים אותך כמו שהיא אהבה אותי בטירוף זה ממכר. והלוואי והיה אפשר להוריד את המשיכה ואת האהבה ולהיות חברים, חברי נפש.אני יודע שאם אדפוק על דלתה היא תקבל אותי בכל מצב צבירה, עם מין, כלומר זיונים, עם שליטה או בלעדיה, בלעדי כל אלו ורק חברות אפלטונית.
ואני לא עושה את זה מכמה סיבות.
הסיבה המרכזית היא שאני לא רוצה לפגועבעיקר בה ולבלבל אותה.
אני מקווה שיום אחד זה ישתנה איכשהו כשהתנאים יאפשרו.
בינתיים אני בעיקר לא פונה אליה כדי לשמור עליה.
אני אפנה אליה כשאהיה כל כולי שלה. כרגע אני לא יכול.
והגעגוע מכרסם בי שוב ושוב לאט לאט. אני מקווה שיום אחד שתקבל אותי נקי ומוכן.
עד אז אמשיך להתגעגע ולאהוב אותך מרחוק.