אמת ובדיה

ידעתי שזה יקרה. את תגיע ותדברי על זה.
ידעתי שזה יקרה שתתקרבי אלי, אחרי שאכזבת אותי כל כך אתמול.
ידעתי שזה יקרה, כי בליבי כבר ניסיתי להיות לבד ומהר מאוד הבנתי שזה פשוט לא נכון. שזה פשוט לא אני.
ידעתי שזה יקרה כי אני יודע כמה את אוהבת אותי, וזה האמת מה שהכי עושה לי את זה.
אני יודע שלמעשה אין הרבה ברירה, כי ונילית היא ונילית, ואחרי הכל את עושה עבודה יפה בלרצות אותי, חתולה שלי.
אני יודע שצריך להתפשר ולקבל את רגעי החסד הקטנים, להנות מוינילית שמתחפשת לנשלטת. זה כיף בפני עצמו מתוקה שלי.

ואז הגעת, הערת, נגעת
והכי חשוב שאלת?
למה אני לא מבינה? אני כל כך צריכה אותך! ואתה נהנה לא?
ורק גוון קולך, כבר המיס את ליבי,
אז הפשטתי אותך
וחשתי בכוס המגולח במיוחד כי ביקשתי.
רצית אותי. הרגשתי את זה, אפילו אמרת בפה מלא שאת כל כך רוצה את הזין שלי עמוק, קשה, חודר, מענג.
אז החלטתי לתת לך שניה של כיף וחדרתי אלייך בנגיעה אחת עמוקה של שניה אולי שניה וחצי,
ומיד הוצאתי ולחשתי לך באוזן:"לא תקבלי אותו עכשיו שפחה. תאלצי לחכות לאחרכך. לא מגיע לך על מה שקרה אתמול"
את עוד ניסית לגרות, לבקש, להתחנן, אבל לבסוף התבקשת להתלבש, מבלי לקבל הנאה לעת עתה.
אני כל כך אוהב לשלוט בך ונילית שלי!
בקרוב, כן כל כך בקרוב תזכי לקבל אותו עמוק, קשה, חודר, כואב בדיוק כמו שאני אוהב.
לילה טוב ומענג לכולנו!