לפני כמה ימים האישה נזכרת שיש לי מילואים ביום ראשון, כן מחר בבוקר בצפון הרחוק. אפילו אני שכחתי, וזה לא שאני שונא כל כך מילואים,
קצת ניקוי ראש. התנתקות מהחיים. התנתקות מהשיגרה. התנתקות מהאישה, התנתקות מהילדים, התנתקות מהעולם. בד"כ עיסקה לא רעה - מה עוד שזה לחמישה ימים מקסימום. אבל הפעם זה בא לי בהפתעה גמורה. לא הייתי מוכן לזה. הפעם הייתי מעדיף שאלוהים ירד ארצה ויחלץ אותי מהצרה הזאת.
החודש האחרון הוא סיחרור חושים שרק הולך ומסתער...
גם עם שפחתי הוינילית, האשה של חיי, הכל חווה עונג של עוד ועוד.... ועוד......בדסמ הוא תבלין ממכר!
אז דוקא עכשיו לעזוב?
וכן בצורה מוזרה וכל כך מבואסת, אני אקום מחר, אשטוף פנים, אלבש את מדי הזית ואאחסן את כלי הזין לחמישה ימים!
לפחות כמה שעות לפני אני אזכה לדקות חסד נוספות משיפחתי הוינילית - אחלה שם זה, או שזה רק אני שמתלהב פה.
חמישה ימים בלי ריחה המשכר....
חמישה ימים בלי להכאיב לה....
חמישה ימים בלי בדסמ...
נראה לי שאני אקח את החוטיני שהיא לובשת עכשיו - לפחות יהיה מה להסניף ולדמיין!
שלום לכם אנשי הכלוב - אחזור בקרוב!
מבטיח!
לפני 13 שנים. 17 בספטמבר 2011 בשעה 20:20