אמת ובדיה

הוא ירד חרישי, לא רצה ששפחתו שלו תשמע אותו מגיע. הוא רצה להפתיע אותה. הוא אהב לראות מה היא עושה מבלי שהיא תדע.
הוא נכנס לחדר, אותו החדר שהיא כלל לא ידעה על קיומו. הוא התיישב מול החלון הענק, הדליק לעצמו סיגריה, לגם מהקפה שהכין לעצמו קודם והתרווח בכורסתו. היא ישבה שם מולו, מעבר לחלון, שכלל לא ידעה שהוא חלון. מבחינתה זאת היתה מראה ענקית שנתנה לה לראות את גופה העצום קשור, כבול. הוא צפה בה יושבת על המיטה, כשקולר לצווארה, מחובר באותה שרשרת עתיקת יומין ממתכת כבדה למיטה. הוא אהב את הצליל שהשרשרת הזאת משמיעה כשהיא פוגשת את הריצפה. שפחתו ישבה זקופה כשהשרשרת מונחת על הרצפה לידה. הוא לחץ על הכפתור האדום וצפה בה. הוא ראה את גופה מתחיל להתנועע בהתרגשות. כשאנחות קלות החלו להשמע ברמקולים שבחדרו, הוא סובב את הכפתור מגביר את קצב התנועעות ירכיה ואגנה. מיד שחש שהיא מתקרבת לאורגזמה, לחץ על כפתור הכיבוי, ונתן לשפחתו להרגע בחוסר רצון. כך המשיך לשחק איתה שעות. מדליק ומכבה. בפעמים שניסתה לשלוח את ידיה הכבולות, כדי לגעת בעצמה, כדי לגאול אותה מיסוריה, כדי לקרב אותה לאורגזמה שכל כך רצתה, הוא נתן לה לחוש במכת החשמל, שזרם דרך מצבטי הזהב שהיו מחוברים לפיטמותיה. הוא אהב אותה רועדת, משקשקת, זועקת לחמלה, לאהבה.
לבסוף קם בשקט, כיבה את האור בחדרו, יצא מבעד לדלת, סוגר אותה בשקט בשקט שלא תשמע. שנים שהיא שם, חווה רק אכזבות, מעולם לא חשה את אדונה נוגע בגופה. כל גופה היה מחובר במכשירים שונים ומשונים, אשר מידי פעם ללא סיבה הגיונית החלו לעבוד, והיא היתה מגיבה אליהם, כאילו שהיתה לה ברירה?!. היא חשה כמו מריונטה, בובה על חוטים, בדיוק כמו שהוא רצה אותה!