אמת ובדיה

אני גאה בך שפחתי!
חשתי שהפעם ממש הקשבת לי!

לך היתה הנטיה
למנוע באמצעות התפתלויות וקולות
את מגע ידי
על חמוקייך
כשבא לי כך סתם פתאום באמצע היום,
גם אם זה בוקר והילדים מתארגנים,
או באמצע הרחוב כשאנחנו מוסתרים.

אז אתמול בערב
כשהיינו לבד במטבח,
שלחתי את יד ימיני
אל עבר שדך, זה השמאלי.
ואת כרגיל התפתלת ונמנעת
מצחקקת מעט
נהנית ממגע שפתי על צווארך

אז עצרתי
ובסבר פנים רציני
לך הסברתי,
שזה מפריע לי
שאני רוצה לחוש
שגופך
תמיד
שלי.
ולמרות שהבנת
מיד נכשלת
התפתלת
ואני רק אמרתי לך בשקט
את מאכזבת.
נשיקה אחרונה
ופרידה מעט מעיקה

ואז היום בבוקר
כשישבת לצידי על המיטה
מתכוננת לעוד יום עבודה
כל כך רציתי לחוש בישבנך
לבדוק מה תעשי?
אז שלחתי יד מלטפת
ואת פשוט נשארת לשבת
זה היה פשוט
כיף צרוף
במיוחד עכשיו
שנפרדנו ברחוב
ידי נשלחה אל שדך
כך בעת החיבוק
ולמרות שלא התאפקת מלשאול "ברחוב?"
לא העזת לזוז לשניה.
שפחה ראויה.

פעם ראשונה
שאני ממש מרגיש,
שאת מבינה,
מה אני מתכוון
כשאני מכנה אותך
השפחה שלי!
אוהב עד טרוף!