אמת ובדיה

הבטחתי הרבה קודם, אבל סוף סוף סיימתי. אז למענכם ולמענך כמובן שפחתי הוינילית שאני כל כך אוהב הנה הפרקים הקודמים ובעצם הסיפור כולו.
תהנו.

חלק א: על למה לבגוד
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=290606&blog_id=63604

חלק ב: על ורדים וקוצים
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=291020&blog_id=63604

והנה זה מתחיל.....

היא הסתכלה עליי במבט ההמום הזה, שאני כל כך אוהב, מעבירה מבט אל הורדים ומשם אלי ושוב לפרחים הקוצנים וחוזר חלילה, מעכלת.
"מה קרה? את לא אוהבת ורדים?" שאלתי מחוייך.
"מה לעשות איתם?" שאלה מהוססת.
"זה תלוי... היכן הכסאות שביקשתי?"
"הן כאן בחדר" - הצביעה לעבר 2 כסאות עץ, שנמצאו צמודות לשולחן אוכל פשוט. כסאות פשוטים מהסוג שאני אוהב, ללא משענת מלאה - רק פס צר בחלק העליון ומושב קשה - ללא ריפוד - המממ מצויין הרהרתי לעצמי ... חבל שהם לא אדומים.
"מצויין, אז הגיע הזמן שנתחיל" (חלק ג' באמת הגיע הזמן). "נתחיל בזה שתזיזי את הכסאות לאמצע החדר" פקדתי עליה
היא החלה מבצעת את המשימה תוך כדי שאני מסביר לה "הסשן הזה הולך להיות סשן של אמון - אמון הדדי בן אדון לשפחתו. את מבינה?"
"כן אני מבינה" אמרה כאשר סיימה לסדר את שני הכסאות בדיוק כפי שהורתי אותה.
"מרגע זה תקראי לי אדון ואני אקרא לך זונה. ברור זונה?"
"כן אדון" חשתי כי היא מעט מפוחדת, מתרגשת.
"הכל טוב זונה" אמרתי לה בקול מלטף "סמכי עלי - זה כל הרעיון"
"כן אדון"
"עכשיו זונה תסדרי את הורדים אחת אחת על מושב הכסא הימני" - כשאמרתי הימני הדגשתי זאת ביתר חשיבות ואז הוספתי "ותזכרי את זה, זונה"
בעוד היא מסדרת אותם אחד אחד לאורך ולאחר מכן לרוחב - שתי וערב - מסודרת הזונה, אני מוציא מתיקי, נותן לה להציץ לעברי, כיסוי עיניים אדום, שוט, חבלים, חוסם פה עגול אדום. בדרכי אל עבר מרכז החדר נתתי לה את כיסויי העניים - "תלבשי אותו זונה עכשיו" - מגיע אל מעט מאחורי הכסאות, מניח את שאר הדברים על השולחן הקטן מכוסה מפה אדומה, כמו שביקשתי.
עיניה היו מכוסות כשסבתי לאחור. התקרבתי אליה בשקט. הייתי כל כך קרוב אליה, שיכולתי להריח אותה, שיכולתי לחוש אותה. שיכולתי לשמוע את ליבה.
"את מגולחת, זונה?" לחשתי באזנה
"כן אדון" לחשה, שולחת את ידיה להרים את שימלתה - להוכיח עד כמה ילדה טובה היא.....
סטירת לחי עצומה הועפה אל לחייה הימנית שולחת שוב אותו מבט המום לא מבין - "לא הבנת כלום. זה מהות הסשן. אני סומך עלייך. לא צריך שתוכיחי לי זונה!". ומיד אחרי שליטפתי מעט את לחייה - "תתפשטי זונה. רצית להוכיח אז תוכיחי!"
היא התפשטה וראיתי אותה ערומה, כל כך יפה, כל כך חיוורת, כל כך מגולחת, כל כך תמימה.
הורדתי אותה על ארבע והולכתי אותה בחדר, לא כדי להשפיל אותה אלה כדי להחליף את מקום הכסאות מבלי שתרגיש הזונה - בעצם גם כדי להשפיל אותה עוד קצת - למה לא? אחרי זמן מה של הליכה והצלפות קלות שלי בשוט על גבה, על ישבנה, ההופכות את עורה הלבן אדמדם יותר ויותר, הוריתי לה לעמוד ליד הכסא הימני - כמובן שהדרכתי אותה לא רציתי שתחוש בורדים האדומות שלי.
"את זוכרת על איזה כיסא הנחת את הורדים?"
"הימני אדון"
"זה שמאחורייך?"
היא שלחה יד לעבר הכיסוי ומיד חטפה סטירה מצלצלת על לחיה השמאלית - "שלא תעיזי, זונה!"
"אני רוצה שתשבי עכשיו על הכיסא הזה זונה! אני אומר לך שלא יכאב לך כלל, אם תסמכי עלי....שבי כבר!" סיננתי בכעס
היא לא הצליחה להושיב את עצמה. היא רצתה - אבל מוחה לא נתן לה. בסוף היא התיישבה, קצת בעזרתי ולהפתעתה לא חשה כאב, אם כי שניה אחר כך הרגישה שוב את לחייה הימנית בוערת בכאב - "אמרתי לך כבר שאני אוהב אותם אדומים, זונה?... ידעתי שאני יכול לסמוך עלייך".

הרמתי אותה וחיבקתי אותה. נישקתי אותה עמוקות ולחשתי באוזנה "עכשיו שאני יכול לסמוך עליך, הגיע הזמן לכאב אמיתי". הושבתי אותה על הכסא הנכון. קשרתי את רגליה וידיה כי ידעתי שאי אפשר לסמוך עליהם - לא עליה, כי לא ינועו יתר על המידה. שמתי את חוסם הפה על פיה, כי ידעתי שאי אפשר לסמוך עליו - שוב לא עליה, כי לא יזעק יתר על המידה. הסתכלתי על גופה החיוור, המתוק כל כך - "אמרתי לך שאני אוהב את הכל אדום?" - ושלחתי אותה לספייס שלה...

זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותה - "כבר אמרתי לך שאי אפשר לסמוך על נשואים?"