בתור אחד שמצא את הזוגיות שלו ואוהב ונהנה ממנה, כואב לי על כל זוג שנפרד. אני יודע ממקור די קרוב על הבדידות - הסבל שבלאבד מישהו - ממש אבל - לפעמים זה גרוע ממוות - זה כרסום במהות שלך. כשחבר ממש קרוב מגיע לזה אחרי כמעט שבע שנים של נישואים ו 2 בנות מקסימות - זה ממש כואב.
אבל אז הוא אומר לך שהאהבה איננה עוד. היא לא רוצה - הוא לא רוצה. אין - האש כבתה ומה שנשאר זה רק חששות על הילדים, על ההורים - על הנזק שהוא עושה להם, מה אתה אמור לעשות?
אתה אמור לבכות על הנזק האמיתי? אתה אמור לשתף? אתה אמור לשלוח אותו לדרכו כגרוש?
אני יודע שאני מכניס את דעותי, את הבנותי למה שאני מוציא מפי - אני שונא להשפיע - רוצה רק לכוון - אבל לאן?
יש דברים שהם פשוט גדולים עליך. אתה יכול להיות אוזן קשבת. אתה יכול לכוון. אתה לא יכול לטפל - את זה אני יודע!
פסיכולוג?
האם זה מסיר אחריות - כאילו אומר לא יודע? אתה שרוט מידי - ועדיין אני יודע שזאת תהיה ההחלטה הנכונה -
פסיכולוג!
רק שיהיה טוב לכולנו
כל כך אוהב אותך אישתי
לפני 13 שנים. 27 באוקטובר 2011 בשעה 23:26
