איש עסקים שמבלה הרבה מזמנו בחו"ל מגיע הביתה.
בערב אישתו מבקשת ממנו לטפל בילד בבוקר.
הוא מתעורר בבוקר ומגלה שאישתו כבר הלכה לעבודה. הוא מעיר את הילד - מכין לו סנדוויץ' ולוקח אותו לגן.
הוא מגיע לגן - יוצאת הגננת אליו, והוא בחיוך אומר לה בוקר טוב. היא שואלת "מי אדוני?" והוא עונה "נעים מאוד, אני אבא של ערן הבאתי אותו לגן".
הגננת מחייכת ואומרת "תראה, אני נורא מצטערת, אבל אין אצלנו ערן בגן". לא נעים לאב שהוא לא יודע באיזה גן הילד שלו, אבל הגננת מרגיעה ואומרת לו "תראה ממול יש עוד גן. יכול להיות שהתבלבלת - גש לשם".
הוא ניגש אוחז ביד בנו אל עבר הגן. כשהוא מגיע יוצא אליו גנן ושואל אותו "מי אדוני?" ושוב האב מציג את עצמו, והגנן "אני נורא מצטער, אבל אין לנו ערן בגן".
והאב באמת שלא יודע מה לעשות, עד שבנו מושך לו את היד ואומר לו "אבא, אם תיקח אותי לראות עוד גן, אני אאחר לבית הספר"
נו?! לא רע?
אתם חושבים שזה חשוב שהוא איש עסקים שעובד בחו"ל? כשסיפרתי את הבדיחה לונילית שלי, היא סיפרה לי שפעם אחת אבא שלה הלך לאסיפת הורים והוא הכיר את אחד האבות שהיו לו תאומים בגיל שלה. הוא נכנס לכיתה יחד עם האב שפגש בדרכו והתיישב לידו. באמצע אסיפת ההורים מגיעה אמא שלה ונכנסת לכיתה ולא רואה אותו. היא חושבת כנראה הלך, כי ידע שתגיע. בסוף אספת ההורים בדרכה הביתה, פוגשת אמה באביה ושואלת אותו איפה היה? והוא בתמימותו עונה באסיפת הורים, ועוד מוסיף "נשארתי עד הסוף כי לא הגעת". אני חושב שכבר הבנתם - הוא היה בכיתה המקבילה של התאום.
נכון שאם היו מספרים את הבדיחה הזאת על אישה, זה פשוט לא היה מצחיק?
אז..... יש לנו הגברים מה להשתפר בתחום הזה.... ואני מהמעורבים.
לפני 13 שנים. 21 בנובמבר 2011 בשעה 0:51
