חזרתי הביתה מאוחר - בכלל זה היה יום מטורף - יום של ריצות - כל היום - נגמר ב 23:00.
אני מגיע ורואה את זוגתי יושבת על הספה כשעל השולחן מולה שני ספלי תה וקרקרים עם זעתר (שבזה הרגע אני מחסל כמה וכמה מהם).
הסתכלתי לעברה כשסימן שאלה בעיני - מי היה פה?. עוד לפני שהספקתי באמת לשאול - היא אמרה לי בר והיא עדיין פה.
אמרתי טוב... ואז היא לוחשת לי היא זקוקה לעוד כמה דקות איתי............ולאחר שניה של שקט .... בלעדייך - מרימה גבותיה - הוינילית שלי מרימה את גבותיה כשהיא במבוכה (אני אוהב את זה). למרות שמאוד רציתי להשתרע על הכורסא ולבהות במה שנשאר מליגת האלופות, ראיתי במבטה שזה קריטי. נשקתי לה ונעלמתי.
אחרי שבר הלכה - אישתי ניגשה ונתנה לי חיבוק כל כך חזק - בדיוק כמו שאני אוהב - אבל היה משהו שבישר לי שזה יותר מרק אהבתה אלי. שאלתי אותה מה היה עם בר? והיא התחמקה. שאלתי אם בר לא רוצה שאני אדע וזוגתי הנהנה. את האמת שבשלב הזה כבר התחלתי לחוש שמדובר במשהו כבד, אבל הפתיע אותי שבר תבוא לדבר על משהו כבד עם זוגתי, ולכן אמרתי לה "לא כל כך מעניינת אותי בר ובעיותיה, אבל למה היא פנתה אלייך?" ולאחר הסברה הקצר כבר הבנתי יפה מאוד...... עוד זוג במדינת ישראל מסיים אט אט את זוגיותו.....ואני פשוט שקעתי לתוך המחשבות האלה.... הגירושים האלה - מן פעמון אזעקה צורמת שמגיע בצרחות מכל הכיוונים ודוקא שאני בתקופה הכי יפה של הזוגיות שלי - לא משנה כמה אני והיא בטוחים אחד בשני הצליל הזה מפחיד עמוק בלב.
ואני בכלל רציתי לכתוב פוסט נוסטולגי בהשפעת רדושקה הצהובה כחולה (איזה פרדוקס - חשבת על זה בטח?) וFOR GOOD עם נוסטלגיות הBDSM, אבל הכלוב נפל והתרסק לו אז.... זה מה שיש 😄 (כן זה בסדר לדעתי לחייך בעיקר כשקצת עצוב בפנים)
לילה טוב ונעים!
לפני 13 שנים. 23 בנובמבר 2011 בשעה 1:54
