אז הבאנו גורה ממש ממש לא מזמן - וכולם היו מאושרים הילדים - כולם - ואפילו הונילית שלי אמרה "איזו חמודה" - עוד באותו ערב כל ילד התנדב להוציא את הגורה לטיול.
אלה שביום למחרת מתחילים החיים האמיתיים - הגורה החמודה מתחילה לעשות את צרכיה והיא מה לעשות עדיין לא יודעת שאסור לה לעשות אותם בבית - אז אני לוקח את הגורה החביבה והמתוקה דוחף את אפה לצרכיה ומראה לה במכה קלה על ישבנה - מה לעשות רק גורה 😉 ובקול מאיים "אסור!" מוציא אותה לגינה ומחכה בסבלנות שהיא תעשה את צרכיה - כן ממש שם בגינה שלנו - ואז אני מלטף אותה ומשבח אותה כמה כלבה טובה היא.
עד כאן הכל נחמד - אלה שאני גם עובד ולא תמיד נמצא בבית והגורה בדיוק הפוך - כל הזמן בבית - אז ביקשתי גם מילדי וגם מהונילית שלי לחנך את הגורה כמוני - אולם אז בני שבזכותו יש לנו אותה עיקם את האף - אין לו בעיה לנקות - אבל לחנך את הכלבה שלו - זה קצת גדול עליו. הונילית שלי שלא מסוגלת לסבול צרכים - אפילו להחליף חיתולים היה יותר התפקיד שלי משלה - פשוט התעלמה באלגנטיות - למרות שיאמר לזכותהחובתה כי גם כך היא הרבה שעות מחוץ לבית - טוב ניחא אני אחנך אותה לעשות את צרכיה בחוץ - גם ככה אני נהנה לחנך 😉
בלילה הונילית שלי לא מסוגלת לסבול שהכלבה מסתובבת חופשיה - אז היא אירגנה לה בהתחלה ארגז - שהפך לסילסלה - שהפך למלונה מאולתרת - כדי שהגורה לא תבכה - כי מה לעשות הגורה כנראה לא אוהבת להיות קשורה - אז היא מיללת - והונילית שלי קשה לה לישון ככה אז הונילית שלי חושבת שזה בגלל שקר לה - ולכן לכלבה יש כבר איזה אלף שמיכות וכרית. אמרתי לונילית שלי - בא ננסה להרגיל אותה להיות במלונה - לחנך אותה - ואז גם מבלי להיות קשורה היא תבין שזה מקומה ותלך לישון שם - הרי מה כלבה עושה כל הלילה - בסופו של כל לילה, כל כלבה הולכת לישון - אבל הונילית שלי "מה קרה לך -לא לא לא -היא מכרסמת לי את הרהיטים ושורטת לי את הספה - אני לא יכולה לישון ככה".
אז אמרתי לה "יקירתי - את נסיכה - רוצה כלבה - מחונכת - שעושה רק מה שאת רוצה - אבל בלי להתאמץ - כל שולט מתחיל יודע שזה לא עובד ככה ;)" (באמת שקרצתי לה) -
כתגובה היא סיפרה לי שאבא שלה, שהוא חולה כלבים ותמיד היה להם לפחות כלב/ה אחד/ת (איזה מעצבן הפוליטקלי קורקט - אבל זה לא רק זה :)) בבית היה חוזר ואומר לה "את - את צריכה כלבה מחרסינה :)" (הוא באמת היה מחייך - אני מכיר אותו :)) ואני אומר שאפו אבא של אשתי - בול!
ולה אמרתי - אותך אני צריך לגמרי לא מחרסינה - אחרת איך אני אספנק אותך מבלי שתשברי לרסיסים?
לפני 13 שנים. 12 בדצמבר 2011 בשעה 0:06
