לפני 12 שנים. 14 באוקטובר 2012 בשעה 22:26
זה לא ירצה - מישהו פה כותב בשמי - כמו מבין כמו רוצה כמו ראי.
בשר ודם - פגיע כמו אבוקדו בלילות חמסין - גלוי - מתנודד - על העץ.
רוצה לתת מעצמו - אבל כשאין למי מרגיש נטוש - כמו אילן בחורף מושלג במיוחד.
למה כשאין - כשאתה כל כך לבד - כמו שאתה אוהב - פתאום הלבד הזה מרגיש כל כך רחוק?
למה פתאום אין משמעות? - הפחד הקיומי - או בשמו המדעי דיכאון - נוגע ומתרחק כמו מפרש לבן באופק?
אני יודע להבחין - אני יודע מה לעשות - אבל רוצה לשקוע לאט לאט - רוצה לכאוב כמו מזוכיסט מושבע.
רוצה לכעוס - רוצה להכאיב בעיקר לך ומוציא את זה בתענוג עלייך - כמו עכבר במלכודת.
מת לזעוק חמס - כמו שכבר עשיתי - אבל מתגבר כמו ילד בלי תחושה.
לבכות - לבכות עד דמעות - כמו אהוב שאיבד אהובה - או להייפך.