רק שיהיה ברור -
אני אוהב את כל מי שאוהב אותי -
ואני אוהב את כל מי ששונא אותי -
וכל זאת כי הכי הכי הרבה, אני אוהב את עצמי!
קוהלת פרק א
דברי קהלת בן-דוד, מלך בירושלם. הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל. מה-יתרון, לאדם: בכל-עמלו--שיעמל, תחת השמש. דור הלך ודור בא, והארץ לעולם עמדת. וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו שואף זורח הוא, שם. הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סבב הולך הרוח, ועל-סביבתיו שב הרוח. כל-הנחלים הלכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הלכים שם הם שבים, ללכת. כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תמלא אזן משמע. מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא: כבר היה לעלמים, אשר היה מלפננו. אין זכרון, לראשנים; וגם לאחרנים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון עם שיהיו, לאחרנה.
אני קהלת, הייתי מלך על-ישראל בירושלם. ונתתי את-לבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל-אשר נעשה, תחת השמים; הוא ענין רע, נתן אלהים לבני האדם לענות בו. ראיתי, את-כל-המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכל הבל, ורעות רוח. מעות, לא-יוכל לתקן; וחסרון, לא-יוכל להמנות. דברתי אני עם-לבי, לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל-אשר-היה לפני על-ירושלם; ולבי ראה הרבה, חכמה ודעת. ואתנה לבי לדעת חכמה, ודעת הוללת ושכלות: ידעתי, שגם-זה הוא רעיון רוח. כי ברב חכמה, רב-כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב.
