בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אמת ובדיה

בלוג אמיתי עלי ועל שפחתי הונילית. אין קשר בין המסופר למציאות, וכל קשר כזה הוא מקרי, או שלא?!
לפני 12 שנים. 17 בנובמבר 2012 בשעה 23:01

כן הבנתי שטיפסתי למקומות שכבר נגעו בהם ועם זאת......

 

 

אז הגיע הזמן לעשות זאת הוא חשב לעצמו.

הגיע הזמן לפרוש את כל משנתך לעיני הציבור - הגיע הזמן לבדוק מה באמת משנתך שווה בעולם הזה.

"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.." הוא זמזם לעצמו בעודו נכנס לאותו הבאר - לאותו הבאר בגובה 2900 מטר בשלהי האולימפוס, כשהוא חוזר מהשירותים שהיו נעוצים ממש ברומו של הצוק, כאילו לומר - אל תשחק בגורל - הוא כל כך אוהב אותך.

הוא ביקש מדיויד בירה הייניקן - הוא מעולם לא הרגיש כל כך חופשי, חוץ מהתקופה ההיא בהודו - וכל זאת חודש לפני שהוא שוב חוזר לשם עם אהובת ליבו - השיפחה האולטימטיבית - אשתו.

דיוויד שהיה מוזר, ככל שאר מנהלי/משרתי הביקתה - כל כך מאושרים היו הם מהאושר שבבדד - ולא מהבחינה הנפשית - מהבחינה התקשורתית - סוף סוף הוא, לא דיויד, מצליח להתחבר לעצמו - לנהל שיחות על האושר שנפוץ ממנו לכל עבר - עם התלהבות ילדותית - דיויד מגיש לו פשוט פחית של 1/3 - "בבקשה אדוני" - הוא יודע שזה הולך לעלות לו 4-5 יורו - ועדיין הוא מבסוט מהחיים - הילד שלו כבר הלך לישון במיטות הצמודות הללו - הם הצליחו להתארגן על מיטות נפרדות מהשאר - בעצם מה זה משנה?! הוא פונה לקוהלת ושואל אותו "מה השעה?". קוהלת עונה "קצת אחרי אחת עשרה בלילה". הם יוצאים יחד עם דיוויד החוצה להשקיף על הירח.

כן, קוהלת היה איתו - האיש שיכול היה למקור קרח לאסקימוסים - וגם התמים ההוא היה איתו - זה שלא ממש שומע טוב - אבל עליו בפעם אחרת - כי הסיפור המשמעותי הוא עליו קוהלת - השם האמיתי שמור במערכת - הוא סבל ממנו באותו טיול, ואם זאת הוא הביא אותו באמת לקצה - לטפס 1100 מטר זה קשה! הוא אהב כל שניה - אפילו את הרגעים בהם הוא ממש הרגיש את שריריו מתקווצים וממאנים לנוע - אז הוא הבין אם אתה נע אתה חי - אתה פשוט מרגיש את זה בכל גופך - יותר מכל הוא אהב את הרגע בו הוא משכנע את בנו להמשיך לנוע - ההבנה המדהימה הזאת, שהכל בראש - החרדה יכולה להשתלט עליך - אבל אם אתה מבין את זה אתה ממש יכול להרגיש את זה - מאז בנו מרגיש שהוא חצי אלוהים - והוא בכלל לא מאמין שיש אלוהים כזה מסתכל... בוחן.... משפיע!

הירח הזורח מעל פני ים התיכון גרם לו להוציא את מצלמתו ולהנציח את הרגע - הם ממש לא הבינו את הקטע... - הוא רק חשב עליה מבלי מחוייבות, מבלי לוגיסטיקה - אותה לוגיסטיקה שליוותה את חייו כל רגע - פשוט עלתה אל מול עיניו - הוא רצה אותה מתמסרת - הוא ידע שהיא אוהבת אותו - אבל האם היא מוכנה להקריב את עצמה על מזבח התשוקה - הוא ליווה אותה מתפשטת, מגולחת למשעי - רוצה, מתחננת שיקח אותה בזרעותיו - שיראה לה את הדרך אל העונג העמוק - הוא שם, בשבילה - רק בשבילה - אבל הוא ידע שהירח שנשקף על המים - הוא פנטזיה של מוחו - פנטזיה כל כך נקיה - כל כך ענוגה - שפשוט שווה הנצחה.

מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם - הוא לא בא....

 

סוף חלק א

 

המשך יבוא

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י