לפני 10 שנים. 5 במאי 2014 בשעה 23:18
תמיד זה רק עכשיו, שפחה ונילית שלי.
תמיד זה רק חרדות, איתך או השקעה בלבד -
זה לא ממש משנה.
חרדות הן אלו ששולחות אותך עמוק אל תוך כאב -
כאב ההבנה -
אותו כאב מעונה שאנחנו רק חלק במעגל.
הלב רוצה להיות הוא עצמו -
לא לפחד.
המח רוצה קורבן -
קורבן אדם -
קורבן שפחה -
שפחה ונילית -
שלי!
לאט לאט מתפקח מכח הסוטול המתוק,
כח הסטלה של כל אלה שאתה מחדיר אל עצמך -
רק בשביל לחיות -
רק בשביל להרגיש -
עוד ועוד אכזבה -
כאילו שאתה כשלון -
אבל האמת היא שאין פקינג אמת -
וזה עושה אותך כל כך מאושרת -
שפחה ונילית שלי -
אהובתי!
אסי דיין ז"ל.