שולתתתתת (מטאפורית כמובן)

לא מבינה. היה כיף, ואז הוא נעלם, ואז אני קולטת שהוא בדכאון בגלל משהו, והוא רוצה לדבר אתי אבל לא רוצה אבל כן רוצה אבל... ואני רק רוצה שיזמין אותי לדייט שני.

ואני אסון. רבתי אתמול עם מישהו, בכיתי כהרגלי.

ואין לי כוח.

מצטערת על הנטישה, אנשים יקרים. נהיה לי לא נוח עם הבלוג שלי, עם כל המידע בפרופיל, עם התווית שהדבקתי לעצמי לגבי העדפתי המינית. יש לי תקופות של גרפומניה, ואחריהן אני בקושי מסוגלת לגעת במקלדת. עכשיו אני מניחה שאני באמצע. אז מה קרה לי בחודש האחרון?

1. עזבתי את הבית של מתילדה. זה היה אימפולסיבי, הודעתי שאני עוזבת אחרי תקרית לא נעימה ואחרי שפתרנו את העניין בהתנצלות הדדית הרגשתי שכבר מאוחר מדי לשנות את דעתי והתחלתי לארוז. מעבר לזה, הרגשתי ששהיתי אצל הקשישה המקסימה והמעצבנת הזאת יותר מדי זמן; שהגיע זמני ללכת. אמנם עכשיו אין לי דירה, עבודה או כסף, ואני נודדת בין בתים של מכרים לבית של אבא, אבל יש לי הרגשה שהכל לטובה. המשפחה שלי קצת חולקת עלי בעניין הזה, וחושבת שאני מפגרת שעזבתי את מתילדה כשלפניי עוד שנה של לימודים, אבל אני מעדיפה לדבוק באופטימיות העיוורת שלי ולהאמין שהכל יסתדר. אני עדיין קצת בקשר עם מתילדה, והיא אומרת לי שאני יכולה לישון אצלה בכל פעם שרק ארצה. זה יכול להיות נוח, אבל משום מה קצת לא נעים לי.

2. יצאתי לדייט. אי אפשר ממש לראות על בחור אבל נדמה לי שהוא וונילי למהדרין. לא כזה אכפת לי למען האמת. אין לי מושג לאן זה יוביל, ולמעשה אני קצת מפחדת כי אני לא ממש רגילה לכל הקונספט הזה, של מערכות יחסים רציניות. היתה לי אחת והיא היתה די צולעת, ומאז אני נעה בין תקופות של בדידות והתנזרות ליזיזים מזדמנים, והנה מגיע הבחור החמוד הזה והוא בקושי נוגע בי בדייט הראשון שלנו כי הוא אולד סקול ומאמין בלקחת דברים לאט. זה כל כך אבירי ונפלא ושפוי, שאני מרגישה קצת לא ראויה לו. לא התאהבתי בו, נראה אם אני בדרך לשם או לא. בינתיים כיף לי אתו. עם זאת, בינתיים היה רק דייט אחד.

3. בין בחינות לסמינר, צולעת הארנבת. הו אלוהים, תן לי לסיים את התואר המזורגג בטרם אעבור את גיל הפוריות.

הנה משהו חמוד:
http://flix.tapuz.co.il/v/watch-4004026-.html

נשתמע!
חיבוקים,
ב.