*****הזהרת טריגר -מוות בייסורים******
השותפה, חברה ומלווה הכי קרובה שלי מתה אתמול
אסתר (המלכה)
כלבה משוגעת רועה הולנדית מעורבבת שליוותה אותי בשנים האחרונות ואין לי מילים בכלל להעביר לכם את התחושה כמה שהיא היתה חלק חשוב בחיי.
היא התחילה את חייה בביתנו אבל שלא באשמתה (גנים ויד רכה באילוף) לקחה את התפקיד השמירה עלינו ברצינות תהומים ותקפה כל מי שהתקרב לביתנו ואחרי שנהמה והפחידה ילדים ונשכה מבוגרים הוגלתה לבית המלאכה שלי ושם לצערי היתה קשורה עד סוף חייה.
עשינו איתה טיולים רבים, בוקר וערב בשדות הישוב ובכל פעם שיצאנו לשטח, ואנחנו יוצאים הרבה, היא הצטרפה אלינו ונהנתה מפיסה של חופש.
את כל זה כתבתי לידידיי ומשפחתי
אבל אתכם, בעלי הקיבה החזקה יותר אני רוצה לשתף בעוד משהו
אז כן, נסענו לסופש והשארנו אותה עם בייביסיטר מפוקפק בלית ברירה
כל הסופש היתה דאגה בליבי ותחושה לא טובה שמשהו נורא עלול לקרות לה
רצו לי מחשבות על כך שהיא מסתבכת ברצועה שלה ושוכבת בשמש בלי מים, סובלת ממכת חום והתייבשות. ובדיעבד התברר שאלו לא היו מחשבות אלא ידיעה טלפתית של המצב שלה.
כשחזרנו ישר הלכתי לשחרר אותה לסיבוב וכבר כשהתקרבתי קראתי לה והיא לא רצה לקראתי הבנתי מה קרה. ניגשתי ומצאתי אותה כשהרצועה שלה מלופפת סביב עמוד בקצה הכבל (כלברץ) שאליו היתה קשורה באופן כזה שהשאיר לה רק סנטימטרים של תנועה. היה חשוך ולא ממש ראיתי מה מצבה, נגעתי בגוף הקר שלה וידעתי.
היא שכבה בתוך בור שחפרה כדי למצוא מחסה מהשמש, הכפות והפה שלה היו מלאים דם קרוש מנסיונות החפירה הנואשים הגוף נפוח העיניים שלה עם קרום לבן ונותר לי רק לתאר לעצמי את הסבל שעברה לפני שמתה בייסורים קשים וזאת בזמן שאני חוגג ועף על עצמי כל הסופש
אישתי והגדולה התפרקו בבכי כשחזרתי וסיפרתי להן שאסתר איננה ואני לקחתי את תפקיד האוסף תומך ומחבק, גם הן תמכו וחיבקו אבל לא יודעות באיזה מצב מצאתי אותה ומנעתי מהן ללכת ולהפרד ממנה שלא יראו את המחזה הנורא.
יש בי אחריות וגם אשמה (תלמד אוחנה יא זין) במותה של החברה הכי טובה שהיתה לי שליוותה אותי בימים קשים תמיד נותנת חיבוק וליקוק, המלווה שלי, המאזנת.
נוחי בשלום אהובה
