סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

TO BE OR NOT TO BE

סיפורה (הקצת אחר) של O.

אני אמיתית והבלוג הזה אמיתי.

שמי O והייתי באשפוז מרצון בבי"ח לבריאות הנפש, במשך קצת יותר מחודש.
שלחתי משם את החומר לבלוג, עם אנשים אשר הביאו, ועדיין מביאים אותו לפירסום, שגם דואגים להעביר אליי את תגובותיכם.
אענה במידת האפשר, באופן אישי או דרכם.

הסיפור שלי מתחיל הרבה הרבה לפני מה שמובא פה. לפני 39 שנים, ליתר דיוק, אבל מי סופר.
אני רוצה לשתף אתכם, וזה לא יהיה בהכרח בסדר כרונולוגי.
לפני 13 שנים. 20 בנובמבר 2011 בשעה 20:30

יום שישי והשעה עכשיו 12:40
אני נמצאת אצל הילדים בבית מהבוקר ואני חסרת סבלנות. לא מוצאת את עצמי. מפחדת לצאת החוצה שמא יראו אותי.
אני לא מפסיקה לחשוב על NO. אני רוצה לדבר איתו, להבין דברים ולפחות לסגור מעגל. אף פעם לא יכולתי שלא לדעת מה הסיבה לכך שמישהו כועס עליי או לא מדבר איתי. גם אם הקשר ינותק לעולמים, אני מוכרחה לדעת ולהבין מה עובר עליו ולמה הוא כל כך כועס עליי.
פיזית אני מרגישה יותר טוב, אבל נפשית... אני מרגישה עמוסה, באי שקט, בבלגן, בבלבול, עצבות ולא יודעת מה עוד.
אני פשוט כבר לא יודעת איך לתאר את מה שעובר עליי. אני חייבת לעשות משהו עם עצמי. אני רוצה לצאת ללימודים ואני רוצה עבודה טובה שאני אוכל להנות בה.
עשיתי הבוקר קולאז' מגזרי עתונים. יצא יפה. עכשיו אני רק צריכה להוסיף קצת רקע, והכל יהיה גמור. זו גם דרך ביטוי. הבעייה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.




להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י