אורן הי,
אני קצת המום. העניים שלי כואבות ואני קצת מזועזע וירד לי היום דם מפי הטבעת.
____________________________________________________
יום אחד היא זחלה החוצה ויצאה מהמחבוא מתחת למיטה כמו לטאה או אשה...קמה על רגליה העקומות ועדין עדין, היפות, ואמרה:
" הגיע הזמן לקרוא לזמן מאחורינו, לאשליה שהיתה - זו רק אשליה של אשליה. עמק המוות. אמצא אותך עכשיו על קרן שמש עולה, עולה מצינוק, מבורות- אדמה ומבין שיני חזירים וצלופחים ארוכיםחלקים שלא ידעו מה לטרוף ומה לא ולא ידעו מה לעשות ומה לא ולא רצו לדעת - רק לצלחף ולהתצתחלף בביוב, בבור השפכים - אלפי אלפי ציחלופי צלופחים מזדיינים.
אבל כאן, אנחנו שייכים. אני, אתה, וכולנו... לשיר ושירים. לאהבה שתמיד ישירו צלופחים בתאים תאים, ליבנו ביחד בזמן שנחייה על בהונות, בין אצבעות וחלומות רכים ושואה שהיתה ושואה שתבוא מעל ראשנו, כמה-טוב!
אם רק.... נוכל להזהיר אותם, אבל לא. לא נוכל ולא נרצה. כי הם חיים אתמול ולא יודעים דבר על עכשיו ועל יהיה.
אין טעם בטעם בובי-בוב. הזרימה מתחת הגיונית ופשוטה. אל תוותר לך או להם. אל תוותר! ! - Gotterdamerung יגיע..קצת עסוק בדרכו אבל יבואיבוא. יבוא..
ואני אחד, אתה אחד ושנינו ביחד אחד או אחת ונתפוס בעלים בין השיחים, ובצללים ונשכב מתחת לתהום עמוקים ונרקוד בשכיבה ונקפוץ בקפצים.
עיגול! עיגול! ! לא נלך בעיגול כמו לחיות- כמו בלה -בלה -בלה! תינוק מטופש, מפוטם -
.תקיא. תירק!
רק בסליל כמו חוט וסיכה ..../
אני עדיין /
אוהבת /
אוהבת אותך/
______________________________________________________....
מה? נטע?
אני לא נוטה לעדינות עם חולים ונכים נפשיים וגם הייתי מיוחם ובודד כבר הרבה חודשים אז אמרתי מיד ובלי היסוסים:
קצת השתזפת יותר מדי שם בחושך מתחת למיטה? על מה את מדברת קוקי? אולי תקשרי אותי קצת? תחטיפי לי מכה...
חשפתי את התחת כמו רקדנית סטריפטיז טפשה וחיכיתי, פסימי, לתגובה.
.
לפני 19 שנים. 4 בספטמבר 2005 בשעה 22:06
