ניתן לחלק את האנשים בעולם לשני סוגים: "העושים" ו"המתים-עיזים". העושים הם אלה שפועלים ומגשימים את הפנטזיות האפלות ביותר (בנוסף לפרוייקטים רציניים באקדמיה או בעבודה!) והמתים-עיזים, המאוננות , המזדקנות, המאוננות הבדסמיות ואלה שאומרות
"אוף. אני במחזור! אני יוצאת רק אם כאלה שאני מכירה! וסשנים אני עושה רק עם מי
ש-שלולית מכירה או מי שהוא חבר של עמבה-מוס והמתוק שלי.. 0000 - חג שמח! חג שמח! גמר חתימה טובה! בדסמ עושים רק בבית של אמא ובהסכמה (של אמא הפולניה הזונה). ועם קרפלך. כחח"
בתוך קבוצת המתים-עיזים יש גם את המאוננות הכפייתיות, מאוננות האינטרנט המפלצתיות (אני לא נותנת טלפונים. בוא נדבר כאן) ואת "הכותבות" למיניהן - אלה שכותבות על מה שיעשו, או "הכותבות " על מה שהן צריכות לעשות או על מה שממש ממש עומד לקרות, או הכותבות על "תובנות" מדהימות ("וואי, הדגדן שלי בצורה של מגבת! איזה מזל.") ועל ביצים וחלב מקולקל שהחברה הלסבית השאירה ליד החלון בלילה, בקיץ, כי בדיוק אמא (של אחת מהן) התקשרה לשמוע על החום ועל הדלקת של (אחת מהן) בנחיריים הלסביות. אוינק אוינק. אוינק אוינק.
לצערי רוב אנשי השבט ה"בדסמי" הדביק שכולנו למדנו להכיר משתייך למתים-עיזים. אוסיף שהחלוקה המספרית בין נשים לגברים בקבוצת המתים-עיזים נוטה באופן חד משמעי לטובת הנשים. אוסיף רק שאותן כותבות-מתות בתוך קבוצת המתים-עיזים כותבות גרוע ושחוסר דמיון במעשים ובפעולה או מה שנקרא בגרמנית
"Aktion!!!"
גורמת לעיוות קשה במוחן הרכלן, לכאב אצבעות נוראי מיתר אוננות, הקלדות סרק ושיחות סרק ווניוון שרירים כללי באגן בכוס ובתחת.
צריך: להשמיד ולנקות את פני כדור הארץ הצפוף והמלוכלך מהמתות, העיזים, ולהשאיר רק את העושות בבתי קפה, במסעדות, ובאולמי ההרצאות. מגוחך לדבר על איכות הסביבה בלי פעולה להכחדת המתים, הרפש, הריקבון והנזק שהן גורמות לכלי הנשימה ולאיכות המים.
שדונית אדומה היתה עוד ניק זהוב שהסיח את תשומת ליבי ביום רביעי שעבר. היא כתבה:
"נשלטת. לא אומרת לא. אני רוצה"
מיד ניסחתי הודעה:
"לי לא אומרים לא. את מוזמנת לפנות."
היא פנתה.
נפגשנו למה שנקרא באנגלית "a dinner date"
היא היתה רעבה וחשבתי לרגע שלא הגיוני להאכיל סתם בחורה אבל אקח סיכון עם נשלטת שלא אומרת לא.
מיד שראיתי אותה הבנתי שלא מדובר בעוד רובוט-זונה-פסבדו-בדסמית.
היא נכנסה לספינה (הטויוטה או מה שנקרא HMS Cunt-ry) ישבה, אמרה יפה שלום, הדליקה סיגריה ושתקה.
החלטתי לא לדבר. לתת לספינה לנוע ברחובות המטרופולוס-כוסולוס ולראות מה יקרה.
היא עשנה והספינה שטה בין זונות ורמזורים ופיצוציות. שאלתי אותה אם היא עדין רעבה והיא אמרה כן. עברנו ליד כמה מסעדות ואפשרתי לה להחליט למרות שהבנתי מיד כי אוכל גם לקנות לה בזוקה.
ישבנו במסעדת "הישבן האדום של פסטה"
הזמנו שוטי פסטה עם רוטב אדום מאוד ואזיקוני פטוצ'יני ברוטב פשיסטי-מוסוליני.
היא-
חמודה.עדינה/פירסיג/פיסטינג/חולצה ותליון מתאימים, תיק זמש/פיסטיג/carre
face-siiting/ג'ינס/שפתיים יפות
לפני 19 שנים. 9 באוקטובר 2005 בשעה 6:15