החיים בורוד

במסגרת הלימודים שלי, המרצה שלי מכניסה בנו לא מעט רוחניות.
פעם לא הייתי מצליחה להתחבר לזה, לפני שנה אני ורוחניות היינו קצוות מנוגדים,
קוים מקבילים שלא נפגשים, אבל היום העולם נראה אחרת, הראיה את החיים שונה,
המקום שלי שונה.
לא הגעתי לרמת הרוחניות הפלצנית והפלספנית שאני לא יכולה להתחבר אליה כלל,
אך יש הבנות, הבנות על עצמי, על החיים, על הסביבה, על אנשים
אני לא ארחיב הרבה כי זה לדעתי לא המקום, אבל משהו אחד אני רוצה לכתוב כי אני יודעת
שזו נקודה עמוקה למחשבה והיא יכולה להאיר לא מעט:
לעיתים קורה לנו שאנחנו "חוטפים קריזה" על מישהו, כועסים על, רוצים להגיד
ולמרות זאת,חונקים את זה בתוכנו!
נכון, חוץ מזה שזה תקוע לנו בבטן ולא עושה לנו טוב
וחוץ מהעובדה שכל פעם שנראה את האדם נרגיש את הכדור הזה מתהפך בבטן והוא יציק
אך יותר מכל אלה, שאלה מניעים אגואיסטיים לחלוטין למה לשתף את האדם

יש את המניע החשוב מכולם: טובתו של האדם עצמו.
ברגע שנבחר לשתף את אותו אדם במה לא נוח לנו במשהו שעשה/עושה,
אנחנו מעודדים את הצמיחה והגדילה שלו.

נקודה למחשבה.