החיים בורוד

גם אני הייתי אתמול בהופעה
אני לא יכולה לקרוא לעצמי "מעריצה שרופה" או להגיד שחיכיתי להופעה הזאת מאז שנולדתי
אבל כן חיכיתי שהם יבואו, באמת.
אני מהאנשים שקנו כרטיס להופעה הקודמת ביום שהתחילו למכור
והתאכזבתי, כ"כ התאכזבתי כשהודיעו כי מבטלים את ההופעה.
חשבתי המון אם לקנות כרטיס בשנית, העדפתי לחכות ולוודא שזה אכן קורה
שאין איזו מלחמה מפתיעה (מעבר לזוועות היומיומיות) או משהו בעייתי שיכול לגרום להרכב להתחרט.

את הכרטיסים קניתי שבוע לפני ההופעה, מעבר למחיר הנקוב על הכרטיס
התבאסתי שלא מצאתי לדשא, אבל ידעתי שלא משנה איפה ימקמו אותי, יהיה נפלא!
וכך היה, הגענו בשבע וחצי (וטוב שכך, כי טרי פויזן ממש לא כוס הקפה שלי)
התמקמנו ביציע 2, שתינו, באיזשהו שלב היה נראה לי שאני כבר לא נושמת מההתרגשות
ואז הם עלו, צרחתי, צעקתי, דמעתי, חייכתי, הלב שלי דפק
עמדתי כל ההופעה, שרתי איתם את כל השירים, רקדתי, קפצתי, פיזזתי, היי טוטאלי
ולא נתתי לעצמי להתאכזב ולו לרגע על דברים שהיום אני רואה אחרת,
כשקמתי בבוקר עם מין ריק כזה בבטן והרגשה שוואלה, החמצה
זה היה זה אבל לא באמת
הם היו כאן, אני יודעת את זה, החוויה תיזכר לנצח
אבל היא יכלה להיות יותר טובה,
אני נתתי את כולי, שמתי זין אחד גדול (תסלחו לי על הביטוי, בכל זאת אתר שמרני)
על כל האנשים שישבו ביציע ופיצחו גרעינים כאילו אנחנו בסה"כ במשחק כדורגל
על אלה שהיה נראה שהם כ"כ משועממים שהם תיכף נרדמים על הכיסאות
על אלה שהייתי נבוכה בשבילם ובעיקר בשביל ההרכב שהקימו את עצמם ומילמלו כמה מילים
מתוך Enjoy The Silence , ואחרי 3 דקות הלכו הביתה כי הרי זה השיר היחיד שDM מבצעים.

והיום, אחרי העיבוד של החוויה אני יכולה להרשות לעצמי גם להתאכזב
מכך שלא ראיתי אותם בגודל סביר
מכך שהבעות הפנים המדהימות של דייב זה משהו שכנראה ישאר רק ביוטיוב
מכך שבהרגשה שלי הם יכלו לתת יותר
ומכך שהמסכים שכ"כ בניתי על לראות בהם משהו ממה שמתרחש על הבמה הרחוקה שימשו בעיקר לקליפים.

למרות ובזכות כל זאת, אני לא מתחרטת לרגע על שקל או על רגע מאתמול בערב
זו חוויה שאנצור בליבי לעוד שנים ארוכות.


Been waiting for the night to fall
Now everything is bearable
And here in the still
All that you feel is tranquility