החיים בורוד

שנה חדשה מביאה עימה עונה חדשה.
חורף,
הוא חיכה שיסיימו לבנות את הסוכות ואז הוא הגיע
ממש לפי לוח זמנים מדוייק.
הגשם הראשון שלי לשנה זו תפס אותי לא מוכנה,
היום בבוקר, כשיצאתי מהבית לעבר עיסוקיי,
בשניה שכף רגלי דרכה מחוץ לכניסת הבניין, טיף טף טיף טף
הוא התחיל בעוצמה כאומר לכולם "נא לשים לב, אני כאן".
אי אפשר להגיד שזה לא שימח אותי כמו ילדה קטנה
לא היתה לי מטריה, נרטבתי כולי והמשכתי לחייך.
משהו בגשם מטהר, מחדש, שוטף איתו את כל מה שהיה
ומפנה מקום לדברים חדשים,
דברים מקסימים שינעימו לנו את התקופה הקרירה בשנה.
אפשר להגיד שהיום שבו מופיע הגשם הראשון הוא אחד הימים המאושרים אצל ילדים,
היום שמביא איתו את המילים החורפיות שהם כל כך אוהבים: מגפיים, שלוליות ומטריות.
את רוב היום העברתי בחוץ כמו שהייתי אמורה {הגשם הפתיע,אי אפשר לשנות דברים}
מצד אחד רואים מבוגרים זועפים על הגשם שתפס אותם לא מוכנים
ומצד שני אפשר לחייך למראה הילדים המקסימים שמחפשים את השלולית הכי עמוקה כדי לקפוץ בה
ולא משנה להם אם הם נועלים נעלי ספורט מבד ושכל המים יחלחלו אל הגרביים והרגליים הקטנות שלהם
וגם לא משנה להם על מי הם משפריצים מים בזמן המסיבה הקטנה שלהם:)
אז רשמית, אפשר לומר שהחורף שלי התחיל היום
סביר להניח שמתישהו ימאס לי ואני אחכה בקוצר רוח לאביב הפרחוני,
אבל לבינתיים טוב לי,
מרק הירקות שאני מכינה מתבשל לו על האש
הגשם דופק לי על החלון
ואני מחייכת:)