החיים בורוד

קיבלתי במייל משהו נחמד:


למה אנו לוחצים על השלט חזק יותר, כשאנו יודעים שהסוללות נחלשו?

למה הבנקים גובים עמלת משיכת-יתר, כשהם יודעים שאין שם כסף?

למה אנשים מאמינים כשאומרים להם שיש ארבעה מיליארד כוכבים, אבל חייבים לבדוק כשכותבים להם "צבע לח"?

למה הדבק לא נדבק למיכל בו הוא נמצא?

למה משתמשים במחטים סטריליות כשמוציאים להורג בזריקת רעל?

למה לטרזן אין זקן?

למה סופרמן עוצר כדורים בחזהו, אבל מתכופף כשמשליכים עליו את האקדח אחרי שהכדורים נגמרים?

למה הטייסים המתאבדים היפניים (קמיקאזה) חבשו קסדות?

של מי היה הרעיון לשים "ש" במשפט "יש לי שין שורקת"?

אם הקופים התפתחו לבני אדם, איך זה שיש עדיין קופים?

איך זה, שלא חשוב באיזה צבע סבון תשתמשו לאמבט הבועות שלכם, תמיד הבועות יהיו לבנות?

האם יש איזשהו יום, בו מזרנים אינם נמכרים במבצע?

מדוע אנשים חוזרים באופן קבוע למקרר, מתוך תקווה שמשהו חדש לאכול הופיע שם יש מאין?

למה אנשים עוברים שוב ושוב עם שואב האבק שלהם על חתיכת חוט המונחת על הרצפה, אחר כך מתכופפים, בוחנים אותה, ושמים אותה בחזרה על הרצפה כדי לתת לשואב האבק הזדמנות נוספת?

למה אף שקית פלסטיק לא נפתחת בקצה בו מנסים לפתוח אותה בפעם הראשונה?

איך הגיעו כל החרקים המתים האלה לתוך מתקני התאורה הסגורים?

כשאנחנו הולכים בסופרמרקט, ומישהו פוגע בקרסולנו עם עגלת הקניות שלו, ואז מתנצל, למה אנחנו אומרים "הכול בסדר"? הרי הכול לא בסדר, אז למה אנחנו לא אומרים "זה כואב, חתיכת אידיוט דפוק"?

למה, בכל פעם שמנסים לתפוס משהו שנופל מהשולחן, תמיד פוגעים במשהו אחר ומפילים אותו?

למה אנחנו מנסים בחורף לשמור על הבית חם כפי שהוא היה בקיץ, תקופה בה התלוננו על החום?

למה לא שומעים אף פעם בדיחות חותנים?

ואחרון, אחרון חביב:

הסטטיסטיקה לגבי שפיות אומרת, שאחד מתוך כל ארבעה אנשים סובל ממחלת נפש מסוג כלשהו. חשבו על שלושה מחבריכם הטובים ביותר — אם הם בסדר, אז זה אתם.