החיים בורוד

אני בדרך כלל זורמת, לא נתקעת הרבה על משהו
מנסה תמיד להעביר דברים ולא להתעכב עליהם יותר מדי אם לא צריך , גם אם לפעמים קשה.
יש התלבטויות שמציגים בפניי החיים שלי ולפעמים הן לא קלות , אבל אני תמיד יודעת להחליט בשביל עצמי
וגם כשההחלטה במבט לאחור, היתה שגויה,
אני מתמודדת עם התוצאות בגבורה ולומדת מהן להתלבטות הבאה שתנחת עלי {לטובה או שלא}.

אבל...
לפעמים...
פעם בכמה זמן, מגיעה התלבטות כזאת שסוחטת ממני יותר זמן מחשבה, הרבה היגיון
והרבה רגש.
הנה אחת כזאת, הגיעה למקום מושבי, לא מזמן
יפה ואצילית,ממלמלת לה ולי וצוחקת: "את לא יכולה עלי, נראה אותך גיבורה הפעם"
אז אני נוקטת בשיטה הבאה:
מתעלמת ובכך אני חושבת שאשיג את אחד מהדברים הבאים:
אולי היא תעלם לה כאילו לא היתה,
אולי אני אקום בוקר אחד וההחלטה תהיה כל כך ברורה שהחיוך ימרח על פניי בדרך למקלחת
ואני אוכל למלמל לעצמי בהנאה: "שיט, איך לא חשבתי על זה לפני יומיים".
וזה, כמו שאתם בטח מבינים לבד, לא עוזר וההתלבטות התורנית עדיין כאן
הפעם האחרונה שהייתי במצב דומה לזה שאני נמצאת בו היום,היה לפני שנה וחצי,
אז ניתן להסיק מכך שהן לא מבקרות אצליהרבה.

ועד שכבר אני מחליטה וזהו!
ויודעת שזה הדבר הכי נכון, אז מגיע הצ'ופצ'יק הקטן הזה שמשכנע אותי,
שאולי זו לא ההחלטה הכי חכמה וצריך להתלבט עוד קצת:).
טוב, ככה זה בחיים
לפעמים הכל זורם ולפעמים פחות
מה שאני יכולה להגיד בוודאות זה:
אני אשרוד גם את ההתלבטות הזאת!