אני בחופשת מחלה כבר שבועיים וחצי ועוד גבי נטוי!
במסגרת האימונים היומיומיים שלי
בספורט הידוע: דילוג על שלוליות בימים ממש גשומים.
דפקתי לעצמי את הגב באחת הסלטות/פלילאק לאחור/עמידת ידיים/שפגט.
במילים אחרות,
יום שישי אחד כשאני חוזרת מהעבודה והגשם יורד כאילו רק עכשיו הגיע
וחייב להוכיח לכולם שהנה החורף כאן במלוא תפארתו
ואני שהגשם תפס אותי בלי מטריה, כובע, צעיף או כל אביזר שיגן עלי מפני הטיפות
האלימות, הלכתי מהר ולא שמתי לב לשלולית שהיתה בדרך,
מכאן לשם, החלקתי, נשכבתי על הרצפה כאילו אני בדיוק תופסת תנומה קלה על הבטון,
הראש שלי נחבט באבן שיש והופ! פטישים בראש ושיתוק בגב!
לא התעלפתי {כנראה במסגרת השליטה העצמית הקשה שלי בחיי}
גררתי את עצמי הביתה, נשכבתי על המיטה ןנלחמתי ברצון לישון.
טלפון אחד לאחותי {המדהימה} והנה ההיגיון חזר!
אני חייבת להתפנות לסוג כזה או אחר של מרפאה,
עם מעט עזרה מחברים, הגעתי לרופא מקסים שבדק אותי ואישר שהכל בסדר עם הראש
אמר לי לנוח הרבה אך לא הכין אותי לזוועות שיגיעו עוד באותו לילה.
הגב נתפס יותר ממה שכבר היה, הצוואר נתקע ואני מומיה מגניבה שלא יכולה לקום מהמיטה,
אז הימים עוברים, הכאבים לא {רשמו לי משככים חזקים, אבל אני נינג'ה ולא מוכנה לקחת כאלה דברים גם אם אני אצטרך לסבול כאב- ואני לא נהנית מזה}
ניסיתי לחזור לעבודה, אחרי שכמעט התפגרתי מחוסר מעש
{ספרים,אינטרנט, לימודים בבית , טלפון וביקורי חולים לא ממש העבירו לי את כל שעות היום}
את אותו יום עבודה שרדתי בקושי ובשעה 4 הודעתי שאני מחדשת את החופשת מחלה
כי אני מעדיפה להשתגע ולא להרוס לעצמי את הגב באופן סופני ומוחלט.
אז אני לא בבית כל הזמן,
משתדלת לטייל מעט {כמה שההליכה מאפשרת לי}
להיות בשמש הרבה
ולחייך המון,
כי הרי ידוע שחיוך ואהבה משככים כל כאב וחולי:)
בברכת,
רק בריאות ואהבה,
אליס:)
לפני 17 שנים. 25 בינואר 2007 בשעה 12:50
