החיים בורוד

אז הפוסט הקודם היה יותר מדי סתמי בשביל פוסט בבלוג שלי,
בכל מקרה רציתי לכתוב כאן על סרט עמוק ונוגע שראיתי לפני שבועיים
רק שעדיין לא יצא לי
ועכשיו זה נראה כמו הזדמנות נפלאה לעשות כן.

הסרט נקרא "זמן"
והוא של הבמאי הקוריאני המעולה קים קי-דוק {אביב קיץ חורף סתיו...ואביב,להרגיש בבית}.
אני הלכתי לראות את הסרט כשלפני היתה הרצאה על נושא הסרט.
"החיפוש אחר האושר והאהבה שלא נגמרת"
יש לציין שהמרצה המאוד איטית, משעממת כמעט והרסה לכולם את חוויית הצפיה בסרט
אחרי שהודיעה בקול על כך שהסרטים של הבמאי המדובר מחולקים לשניים:
אלה שמשאירים אותך עם חוויה של רצון לעוד ומחשבה עמוקה
לעומת אלה שמשאירים א הצופה מתוסכל.
היא טענה שהסרט שנראה שייך לקבוצה השניה וכמובן שלדעתי היא טעתה בגדול
וגם יצאה די מטומטמת עם ההצהרה שלה כי כל אדם יגיב לסרט בצורה שונה.

הסרט מספר על זוג קוריאני צעיר.
יום אחד הבחורה מתערערת בעקבות כך שאינה יכולה לשנות עצמה פיזית עבור אהובה
ומחליטה לעבור סדרה של ניתוחים פלסטיים על מנת להיות חדשה עבורו ולא משעממת
ויזואלית,
מכאן העיניינים מסתבכים בצורה הכי מעניינת שאפשר לתאר!
סרט עם רעיון כ"כ אחר, עמוק שיכול לגעת בכל אחד.
אני יצאתי מהסרט כשאני חוזרת על אותן מילים במשך רבע שעה:
"גאון,פשוט גאון"

וגם היום, שבועיים אחרי הצפיה,
סצינות בסרט חקוקות לי בראש
ואני עדיין מנתחת אותן.
זה המדד שלי לסרט מעולה!

לינק לאוזן השלישית והוא עדיין מציג בלב בת"א:http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=35931